מרגישה שלא מוכנה ללידה. לידה שניה ככה שיודעת שזו אהבה ענקית שאין לה הסבר, בילד הגדול מחכה ממש, אבל.. בראשון כבר דיי, כבר רציתי ללדת, רציתי לסיים עם ההריון ולהתקדם, ציפיתי שיצא.. עכשיו אני מרגישה שלא, שעם כמה שכואב לי וקשה וכבד וחם, אני מעדיפה ככה בנתיים על ללדת.. קרה למשהי? זה לא קצת מוזר?

וואי אני ככ מבינה אותך כתבתי על זה פה גם במהלך ההריון מתחילת ההריון הרגשתי לא מחוברת (אני חושבת שזה גם בגלל שלקח לנו 9 חודשים בערך מאז שהוצאתי את ההתקן אז לא האמנתי שאני בהריון...) כל הזמן דאגתי מה יהיה ואיך אני אתחבר לתינוקת, האמת להגיד לך לא יודעת אם זה מעודד אני עדיין מרגישה שהטיפול בה קצת טכני (זה נשמע קצת רע...) עדיין לא מרגישה את האהבה המטורפת שהייתה לי אצל הגדולים אבל מאמינה שזה יגיע כשהיא תתחיל לתקשר יותר בעז"ה מקווה שזה מעודד קצת

אני בדיוק כמוך מעדיפה שישאר בפנים רק כי אני פשוט כבר יודעת מה מחכה לי חחחח ויש לי קטן בן שנה ואני יודעת שהולך להיות קשוח אז אני מסכימה לו להמשיך להתבשל בפנים למרות שכבד כבר וחם ולא נוח

חחח ברור כי עכשיו את מבינה את הקושי של התחלה של תינוק בבית. וזה סבבה הגיוני גם אני מפחדת מהימים והחודשים הרשאונין אפילו מהשנים הראשונות.. טבעי