אני מתוסכלת, יש לי ילד בן שנה וארבעה חודשים. אני מרגישה שהוא מופרע. זו מילה גדולה להגיד, הוא לא באמת מופרע אבל הוא פחות שקט משאר הילדים בגילו. הוא כל הזמן רץ, משתולל, לא מסוגל לשבת שנייה. אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא משתטח על הרצפה, אם אני משתתפת איתו במשחק הוא מתעצבן ושלא נדבר על זה שאם בא אליו חבר/שכן ונוגע לו במשחקים שלו הוא מושך את המשחק שלו ולא מאפשר לאף אחד לגעת. יש פעמים שאני מסתכלת ולא מבינה מאיפה באה ההתנהגות הזאת… הבכי, ההשתטחות, העקשנות. אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה באןתה שנייה שהיא הצביע על הפריט/אוכל הוא צועק, בוכה ומשתטח. אם עכשיו הוא רצה סתם לדוגמה את המברשת שיניים ולא נתתי לו, והוא התחיל לבכות ולשכב על הרצפה ואני מסבירה לו שעכשיו לא משתמשים במברשת ואני מביאה לו חפץ אחר הוא זורק את החפץ שנתתי לו ממש מעיף אותו וממשיך לבכות… איך מתמודדים? הוא עדיין קטני, ואני מבינה את זה אבל אומרת לעצמי שאם עכשיו הוא מתנהג ככה אז מה יהיה בהמשך… וזה על בסיס יומי. לא פעם ב… גם אצלכם זה ככה ?

הייתי לוקחת מישהי מקצועית שתעזור, מדריכת הורים או משהו בסגנון

נשמע האמת כמו כל ילד… גם שלי היה ככה, הכי חשוב זה לא לתת לו את מה שביקש אחריי הבכי והשתטחות כי אז זה פשוט לא ייגמר. כשהילד שלי היה מתחיל לצרוח ולהשתטח הייתי אומרת לו שאני מבינה שזה מבאס ומביאה לו חיבוק,(היה מעיף אותי כן? 😂) אבל הייתי תמיד שם אם הוא רוצה להרגע ולקבל חיבוק ועם הזמן זה עזר. עכשיו הוא בן שנה ו11 חודשים, עדיין עושה את זה לפעמים אבל לקוב מקבל את ה״לא״ .

תינוקות זקוקים לאהבה ופעוטות זקוקים גם לחינוך. הם גדלים ומשתכללים רגשית וקוגנטיבית והם צריכים יותר מרק אהבה. סדר יום, גבולות והורים שיראו להם את הדרך. ניתן לעשות הכל עם המון אהבה אבל צריך אולי לקחת הדרכת הורים להתחלה...יש המון שיטות וסגנונות. רוב ההורים עושים טעויות. אני מקשיבה הרבה לפודקאסטים. בגדול ילדים מתנהגים באופן טבעי להם. צריך להכווין, להכיל ולאפשר להוציא את הכעס בצורה שלא תפגע בסביבה.

נשמע כמו כל פעוט בגיל הזה אולי האופי שלו קצת יותר פעלתן להבין שזה נורמלי ולנסות לגלות מה עוזר לו ולכן בסיטואציות האלה זה גיל שקשה לחלוק או להעסיק את עצמם לבד אל תקשיבי אל עצמך זה ממש נורמלי

אל תקשי*

כמו שנכתב זה השלב להתחיל להציב גבולות אחרי שתבחרי את הדרך שלך חשוב מאוד העקביות וההתמדה

נשמע שהילד לא יודע לווסת את הרגש ולהסביר את רצונותיו וזה הכי נורמלי בגיל הזה! ממליצה להתייעץ עם אשת מקצוע שתלווה אותך ותיתן לך את הידע והכלים איך להתמודד עם הנסיך הקטן, בהצלחה❤️

קודם כל לבדוק מה קורה בגן. איך הן מתייחסןת לדברים. יכול להיות שבגן הוא בהישרדות (צריך להילחם על הצעצועים שלו. אין מספיק הכוונה של הגננת ..) אז זה גם יוצא בבית. בכל מקרה יש לי כזאת בבית טמפרמנט קשה חח ילדה תחת שבאה אחרי ילד נחת. זה גיל שהם מגלים את העצמי שלהם, הרצונות, הרצון בשליטה. לכן צריך לתת גבולות אבל תואמות גיל. לא מדובר פה בעונשים פויה ונונו.. לגביי הלא מעסיק את עצמו- להתחיל לשבת יחד איתו על משחקי שולחן (בעיקר בבוקר שהילדים עדיין אפוצים או בערב לקראת שינה) דוגמא למשחקים: פאזלים מעץ, ציור, השחלה, מיון לפי צבעים.. למנן טלוויזיה כמה שאפשר. לתת לו להוציא אנרגיה - לרוץ לקפוץ לזרוק. אם הוא זורק צעצועים- להגיד לו צעצועים לא זורקים. אפשר לזרוק כדור / בובה. (אני נתתי לזרוק בובות). ככה עונים על הצורך של הזריקה אבל מונעים ממנו דברים מסוכנים. לגביי הלא מקבל מה שרוצה ומשטח. אני לא מצאתי בעצמי את השיטה הכי טובה 😅 אבל מה שעוזר לי לפעמים זה לעשות כמוהה חח אם היא לא מקבלת מה שרוצה ובוכה. אני יושבת לידה ובוכה גם 🤣 שאני גם רוצה. אחרי שנייה היא מתחילה לצחוק ואז אני מסבירה לה שעכשיו אי אפשר אפשר את זה אבל כן אפשר את זה וזה וזה. אני מוצאת שהיא יותר קשובה אליי. לא תמיד עובד אבל רוב הפעמים. כשלא עובד. אומרת לה אני מבינה שאת רוצה. כרגע אני יכולה לתת חיבוק אם את רוצה נשיקה מוצץ שמיכי (כל מנ שיעזור להירגע) ואם תגיד כלום ותמשיך לבכות. אז להגיד אני פה לידך שתרגיעי אני אשמע אותך. ופשוט לשבת לידם. אחרי כמה דקות היא נרגעת ובאה אליי לפינןק ושוב אז היא פנויה לדבר. אני תמיד מתמללת את מה שמרגישה. את רוצה מאוד ואני מבינה שאת עצובה כי אמא לא הביאה לך. כן אפשר לקבל את זה ואת זה ואת זה. מה את בוחרת (להחזיר את השליטה אליהם)