בעלי יצא עם הילדונת הפטפטנית האינסופית בת ה4 שלנו, כדי לאפשר לי קצת שקט. מנסה לקרוא, לא מצליחה. מדליקה טלוויזיה, לא מתרכזת. מכבה טלויזיה. מדליקה שיר. מנסה לקרוא. נשאבת למלנכוליה- ומבינה. *אני מפחדת*. שבוע 32, כבר מרגישה את הלידה מתקרבת ובאה. איך מתמודדים?? איך מטפלים בעולל חסר ישע כשכבר יש בבית שדה לא קטנה?? איך חוזרים לטיפול הסיזיפי 24/7? איך נותנים לילדה הבכורה את כל היחס שמגיע לה כשמאפיל על זה הקושי לשמוע את הדיבורים הבלתי פוסקים שלה, ועוד עם פעוט חדש  כשנמצאים גם במצב של חוסר משווע בשינה? איך לא הולכים לאיבוד?? איך  מוצאים גם את הזמן והשקט לעצמנו? אני מתה מפחד, מרגישה על סף אבדון. ומרגישה המון אשמה על המחשבות ופחדים האלו שלי. כי תמיד אמרו לנו שילדים זה שמחה. ואם אני לא שמחה, מה זה אומר עלי?

אחותי מחשבות לגיטימיות גם אני ככה רק שההפרש הוא שנה (הקטן בן חודשיים אז תביני לבד מה עובר עליי)

תתני לי לשוחח עם התינוק 😅 זה יפתח אותו מאוד אבל עכשיו ברצינות, מבינה את החששות שלך, אני הייתי במצב קצת שונה. ילדתי את הילדה השניה כשהגדול היה בן שנה ו3 וזה היה קשוח. אני הייתי ממליצה לך לתת לגדולה שלך להרגיש כאילו היא גם אחראית על התינוק החדש, שתרגיש שותפה ואז פחות יהיה לך הלחץ הזה שאת לא נותנת לך יחס. אם לדוגמא את מחתלת את התינוק , תבקשי ממנה שתביא לך את המגבונים ותחמיאי לה כמה היא עוזרת וכ'ו לגבי הפחד של ה24/7 זה אכן קשוח במיוחד אחרי שהיה לך שקט בלילות אבל תמיד כשמגיע קושי מסוים אלוקים שולח כוחות אז מאחלת בשבילך שתרגישי את הכוחות ושתהני עד כמה שניתן מהתקופה ❤️

תתני לה*

א. הרגשות האלה והמחשבות והתחושות האלה הכח לגיטימיים והגיוניים ואם הם לא היו הייתי חוששת שיש משהו דפוק בך אז זאמת שאת נורמלית ב. נתחיל בזה שזה לא קל! וזה ממש לא יהיה פשוט! זה מאתגר דורש המון המון סבלנות. אבל זה אחד הדברים הכי הכי יפים שיש בעולם. יש לי הפרש של שנה חודשיים בין הילדים (הגדול לא הלך בכלל שילדתי רק אחרי חודשיים פלוס הוא התחיל ללכת) ההתחלה באמת הייתה קשה (במיוחד שאחרי חודש מהלידה עברנו לאיזה חודש לגיסתי בגלל המלחמה) אבל זה עניין של להתרגל לזה והגישה שלך! בסוף לידה זה טראומה לכולם! וצריך לתת לזה מקום והחודש הראשון הוא הכי קשה כי אתם רק לומדים איך להתנהל עם עוד יצור בבית וגם הילדה תלמד איך להיות עם אח בבית וזה טלטלה ולהיות סבלניים בשבילה (הטלטלה) ולהבין שהיא תעבור ואחרי חודש שתכנסו לשיגרה מסויימת יהיה קצת קצת יותר קל. ולתת יחס לילדה הגדולה זה אפשרי בהחלט אם שהתינוק ישן לשבת לשחק איתה כמה דקות לשמוע אותה לדבר איתה אם את מניקה אז בזמן הזה בכיף אפשר לדבר היא יכולה להראות לך דברים וכו'. מה שכן ממש חשוב זה העשר דקות רבע שעה האלה ביום שאת מוצאת שאת רק שלה ורק איתה ואת יודעת את זה ואת אוספת את עצמך אומרת זה הזמן שאני נותנת לה אם זה משחק ציור בישול וכו' זמן שלה איתך בלי שהתינוק מפריעה. וזה לא חייב להיות כל היום או מלא זמן העשר דקות רבע שעה האלה מספיקים ושאר הזמן יש יחס פשוט גם קצת שונה כח את מטפלת בעוד ילד ואת מבשלת ומקפלת כביסה וכו'. והגישה שלך לדברים איך את ניגשת לזה איך את מתייחסת לזה ואת רואה את הדברים זה אחד הדברים שבהם טמון הכל הכל הכל! ואת צריכה לדעת מתי שעת השקט שלך מגיעה אם זה במהלך היום שהיא במסגרת או בלילה אחרי שהשכבת אותה לישון וגם התינוק ישן החצי שעה הזו שאת יושבת על קפה תה מים או לא יודעת מה ופשוט נושמת שומעת את השקט בשבילך ואז את יודעת שזה יגיע בסוף אז את לא בלחץ גם על זה. יכולה להגיד לך היום שהבת שלי בת חצי שנה והבן בן שנה ותישע שהם חברים מדהימים ומצחיקים אחד את השניה והוא עוזר כל כך איתה וכמובן שגם מציקים אחד לשניה אבל זה מטורף ושלך יש ילדה גדולה והיא יכולה לעזור לך זה עוד יותר כיף כי את יכולה גם לסמוך עליה שץעשיק שניה את התינוק שתיתן מוצץ שתחייך אליו וכו' וכמובן גם להכניס אותה ביחד איתך לטיפול בתינוק ולהבין שזה שיש עוד ילד לא מוריד מאהבה שלך עליה ומהילד שלך אליה....

כפי שכתבו לך, הפחדים והחששות מובנים לגיטימים וכולנו חוות אותם אצלי ההפרש 5 וחצי שנים, הקטן עכשיו שנה וחודשיים חששנו מ"לחזור אחורה" שוב חיתולים, שוב לא לישון וכו בפועל היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי יש פה כמה יתרונות, הגדולה עוזרת, את אמא מנוסה וזה נותן המון ומבחינתי הכי חשוב, עם הגדולה הייתי לחוצה עם הקטן הרבה פחות אז חוץ מלטפל מסביב לשעון אני זוכרת לעצור להנות ממנו, לחבק, להתכרבל, לנשק וזה אושר לא אשקר, ההתחלה קצת מאתגרת צריך ללמוד לתמרן, מתי מקלחים/מאכילים, מה הלו"ז אז תכיני את עצמך לזה ונסי לקחת בקלות, נסו, שנו, תתגמשו, אל תצפי שהכל יתקתק אם כולם שבעים ונקיים להתחלה זה מספיק טוב תחלקו את הזמן, אחד עם הקטן אחד עם הגדולה, פעם בשבוע לפחות למצוא לה זמן שלכן לעשות משהו לתת לה מקום להביע גם רגשות שליליים כלפי התינוק החדש, תרשי לעצמך להגיד לה שאת עייפה כי קמת בלילה אבל זה שווה את זה, שתדע שמותר להרגיש רע גם אם אוהבים אותו וזה גם בסדר אם יקח לה זמן לאהוב אותו וכשהוא יגדל טיפה והקשר בינהם יתחיל להראות... וואו, אין אושר גדול מלראות אותם יחד