אני 4 חודשים אחריי לידה בת 22 סטודנית ולא עובדת יש לי עוד ילדה במעון בת 3 כמעט בעלי כל היום בעבודה וגם הרבה לילות ואז אני לבד על הבית והילדים,לתינוק אין מסגרת אז הוא איתי בבית ואני קורסתת!! בלי עזרה אין מאיפה לא אנשים ולא בייביסיטר ואני מרגישה שאני מתחרפנת בחיים לא חשבתי שאהיה מהנשים האלו שבאמת רע להן אחריי לידה והן קורסות תמיד הייתי מצליחה בהכל עצמאית ופייטרית אבל הפעם לא.. אין לי סבלנות לילדים שלי ואני מתביישת בכך אלוהים שלח לי ילדדים ואני מתלוננת. אני יודעת שלכולנו קשה וזה חלק מלהיות אמא אבל אני מרגישה כל כך לבד!!! בעלי עמוס מאוד בעבודה וזה לא ישתנה.. אני כל היום לבד קשה לי ברמות נמאס לי לתת את כולי לכולם ולהיות אוויר אף אחד לא מתעניין בי עוזר לי או שם בשבילי.. אין משפפחות נוכחות בתמונה.. אני פשוט לא מסוגלת להכיל עוד שנייה אחת של בכי של התינוק שלי,אין לי סבלנות לכלום מרגישה שהכל על הכתפיים שלי ואין לי רגע מנוחה..

מה עם טיפול?

אולי ללכת לשפוך את הלב למישהי שתצליח לתת לך כלים להתמודדות

כאילו אני כתבתי מבינה אותך אבל למה לא בייביסיטר?

למה אין אופציה לבייבסיטר?

גרה ביישוב אין נערות בוגרות רק ילדות לא מישהי שאני יכולה לסמוך עלייה לשמור על תינוק

בן כמה התינוק? אולי אםילו תביאי מישהי שתהיה איתו בזמן שאת בבית קצת להקל עלייך