היחסים שלי עם חמותי ממש מורכבים, הייתי אומרת אפילו ממש צבועים… כל כך מבאס אותי שזה ככה, אבל זה החמיר מאז שילדתי. היא פשוט לא מעריכה אותי, לא אותי כבנאדם ובעיקר לא כאמא. היא מלאת ביקורת שהחלטתי להישאר בבית עם הקטנה שלנו קצת יותר משנה. לא יכולה יותר עם הערות שלה. למשל השבוע, היא אומרת לי משום מקום ״טוב בילד הבא את לא תישארי שנה, את תאריכי גג בעוד חודש את החופשת לידה ותשימי אותו בגן, ואז תגידי לעצמך איזו אהבלה היית״. ואני שואלת את עצמי, השיח הזה אמיתי? אמיתי שהיא ככה מתייחסת אליי? מי היא שתקבע לי כמה זמן להיות עם הילדים שלי?? ואז כשאני עונה לה בנועם, שלדעתי ילד צריך את אמא שלו בשנה הראשונה במיוחד, היא מצליחה להוריד אותי עוד יותר כשהיא אומרת שבעלי צריך אותה עד עכשיו. ואמרה כזה, “הנה בעלך התקשר אליי השבוע כשהיה חולה, לא ידע מה לעשות אז אמרתי לו לך לאשתך בשביל מה יש לך אישה״. גורמת לי להרגיש כל כך קטנה וכל כך לא משמעותית עבור הילדה שלי ובעלי. לא יודעת מה מטרת הפוסט, אולי סתם לפרוק

גם אני עם חמותי לא מסתדרת. הרבה פעמים התאפקתי לא לענות לה ולא עניתי. אני לא שיתפתי אף אחד ביחס שלה כלפיי ונכנסתי לדיכאון. טוב מאוד ששיתפת, תפרקי זה חשוב.

תעני לה! לא בכעס או במטרה לריב אלא כדי לחזק את עצמך ואת ההרגשה שלך. אל תתווכחי אלא תציבי עובדה ותחזרי עליה. עם הזמן את תלמדי לשלוף מענה ברור וחד משמעי בקלות. תגידי לה: בילד הבא אני ארגיש מה טוב לי ואחליט לפי זה ולא לפי מה טוב לך. מצוין שהוא התקשר אליך, אני בעד שיתפנק גם על אמא שלו.

אני גם הייתי ככה עם חמותי מלא עקיצות מלא הערות היא הייתה נכנסת לי לבית ומתערבת לי בחיין עד שתפסתי את בעלי ואמרתי לו שכדאי לו שישים לה גבולות מהר, כשזה גם לא ככ עזר אני התחלתי לענות לה

תקשיבי, השיטה המצליחה (טיפ שקיבלתי מחברה), זה לענות לה בהומור. תקחי את מה שהיא אומרת לך ובצחוק תעצימי את הסיטואציה ותעצימי את זה מולה. היא אומרת שהבן שלה התקשר אליה כשהיה חולה ולא ידע מה לעשות? תגידי טוב מאוד שהוא התקשר אליך ותצחקי. במערכת יחסים קודמת שלי (לא נשואים), אמא שלו אמרה לו - מה תעשה כשתצא מהבית? מי תבשל לך? הילד היה בן 31. אמרתי לה - אף אחד הוא יבוא לפה לאכול וצחקתי על זה. אל תתרגשי מהחמה הזאת, לצערי לא חסר כמוה, ותנסי לתפוס קצת מרחק - רחוק מתוק זו הנוסחה.