כשמגיע הערב הילדים ישנים והכל שקט פשוט ורוגע ואז מתחילות המחשבות…. על זה שחופשת לידה נגמרת, החזרה לעבודה מסגרת חדשה לתינוק וזה ממש מציף בבכי כל ערב ככה אוף.. סתם פורקת…

זה ממש נורמלי, גם לי זה היה קשה, מבינה אותך... אני אישית שמתי את שתי הגדולים בגיל שנתיים התפטרתי מהעבודה.. והם היו איתי בבית

בגיל שנתיים הם כבר היו סקרניים ושובבים מספיק, והיום צריכים חברה... אבל לא שמתי בגיל קטן שמבחינתי הם חסרי ישע ולא יודעים לדבר.... בקיצור עכשיו אני עם בן 7 חודשים בבית ומחכה לפחות עד גיל שנה... אם הוא ילד נוח אז טוב לי איתו בבית, ובלי קשר רציתי להתפטר מהעבודה גם ככה אז חיכיתי שאלד ואז אתפטר ל"צורך גידול ילדים"

זה באמת קשה … מבינה אותך … קשה לחזור ל״חיים האמיתיים״ אחרי בועה כזו של חופשת לידה. ולהכניס למסגרת. נראה לי שפשוט לתת לזמן לעשות את שלו ולעבור את זה יום ביומו… בכל יום זה טיפונת יותר קל. הלוואי שהיה אפשר חופשת לידה לנצח 🙃

וואי מבינה אותך זה באמת ממש מציף וקשה. אני חושבת שכל האמהות עוברות את זה באיזשהו שלב.. זה חלק מהחיים ואין לנו ברירה. בהתחלה יש גם שעת הורות אולי זה יעזור לך לקצר את יום העבודה ויקל על המחשבה שהתינוק קצת פחות זמן במסגרת.

אני מכניסה אותה למעון בגיל שנתיים למרות שגם עכשיו שהיא בת שנה ו4 חושבת שכבר יכולה להיכנס אבל גם ככה אני בבית בהריון אז שנה הבאה היא תיכנס כמובן שזה לא קל גם לי יש מחשבות ומיוחד עם זה היה לפני שנתיים תשמעי הרבה המלצות ותככה תהיא רגועה

גם אני חרדה לאללה מזה שתכף אני מכניסה אותה למעון🥺 וזה מקום מסודר וזאת ילדה שלישית שלי שמה אבל גם להתפרנס צריך. הם כאלה גוזלים. זה טבעי להרגיש ככה.

מצד שני יכולה לאמר לך שהחופש שפתאום מקבלים מהטיפול בהם הוא כל כך משחרר שאחרי זה שהם חוזרים ליום מחלה בבית ( חולים המון בשנה הראשונה) מתבאסים לא רק על זה שהם חולים אלא גם על הקרקוע