אני לא מסוגלת יותר עם בעלי!!!! עם ההתחשבנות על כל דבר והפנקסנות , הילדה התחילה איתי הסתגלות בגן ואני חולה כבר יומיים ולא רציתי להפסיק לה באמצע את ההסתגלות אז ביקשתי ממנו שילך איתה וואיייי כמה פרצופים ואומר לי אף אבא לא עושה הסתגלות עם הילד רק אמא עושה, והמשפט הקבוע - ״שאלתי מלא אנשים״ די אני לא יכולה יותר לשמוע את זה אז אמרתי לו כן ויש גם גברים שמנקים את הבית שוטפים רצפה עושים כלים אבל אתה לא מנקה כלום בבית אז אתה רוצה שאני גם אתחשבן איתך על זה? קיצור נוצר ריב ממש אמרתי לו שאני כבר לא סובלת אותו ולא יכולה יותר לחיות איתו והוא לקח את הילדה והלך לגן די אני לא יכולה כבר עם ההרגשה הזאת שהוא נותן לי שבגלל שהוא עובד ומפרנס אז אני צריכה להיות אחראית על כל השאר, ועד עכשיו לא עבדתי כי הייתי עם הילדה בבית לא כי מתחשק לי לשבת בבית ולראות סדרות

האמת?גם בעלי לא מסתדר עם ההסתגלויות למיניהם...הוא אומר לי תלכי את. אני אגיד לך מה זה לא אישי-פשוט אין להם את הרגש הזה לדעת מתי להישאר עם הילד,לדעת מתי ללכת,מה להגיד כדי שהילד יהיה באמתתת רגוע... לנו האימהות יש אינטואיציה יותר חזקה. הם לא בנויים לזה לרוב. אבל אני חושבת שאם את לא מרגישה טוב הוא כן יכול לעשות השתדלות מצידו כי את לא במאה אחוז בשביל להיות שם עם הילדה.

הייתי מעדיפה ללכת איתה אבל אני חולה ממש ואני לא יכולה להדביק שם את הילדים בגן אני גם מתעטשת ומשתעלת מלא

איפ גברים יכולים להיות לפעמים מזה בלתי נסבלים ועם היגיון של תרנגולת אבל אל תקחי את זה קשה אני פשוט הייתי דוחה בעוד כמה ימים את ההסתגלות כי בתכלס הם באמת לא יודעים להתנהל בסיטואציה הזאת

לדעתי זה פשוט רק שיחות ולהסביר לו את הצורך שלך ולשפוך תלב פשוט , ברוגע ובסבלנות כמה שאפשר