אני אחרי לידה ראשונה מאוד מאוד קשה משהו טראומתי מאוד .. אמא שלי הייתה אצלי שבוע וחצי לעזור לי , בשבוע וחצי הזה קצת למדתי אבל ממש קצת היא הייתה אמורה להיות אצלי עד ראשון עכשיו אמרה לי שמחר היא כבר תלך הביתה שאלתי למה כי אמרה שעד ראשון אמרה שכבר צריכה ללכת די נמאס לה להיות אצלנו ממש כאב לי בלב ואני גם מפחדת להתמודד למרות שיודעת שצריכה אבל אני לא יודעת הרבה ולא יודעת לקלח ומפחדת ממש ובכללי הלילות קשים אין לילה ויום אי אפשר חישון כי התינוקת שלי עם גזים לא יודעת איך אהיה אני גם עם תפרים שנפתחן ואמא שלי בשום אופן לא רוצה להישאר עוד יום

אויי אני ממש מצטערת לשמוע אבל תהיי חזקה את מלכה ואת יכולה להתמודד תבקשי עזרה מבעלך קצת ואם יש אפשרות שאולי גיסות שלך או חמתך או אחיות שלך יעזורו אז תעזרי בהן ותלמדי לקלח האמת שזה באמת נראה מפחיד (אננ עוד לא ילדתי עוד מעט בעזרת השם) אז אין לי נסיון אבל תעזרי כח ותראי שאת יכולה

לי אין הורים בכלל שיעזרו לי

חמתי לא אחת שרוצה לעזור והיא לא מבינה כלום בתינוקות יותר ממני גיסיתי עם 3 ילדים ילדים קטנים אחותי בכלל בהריון ועם ילד וקורסת בעצמה וכל היום חופרת לאמא שלי לעזוב אותי ולעזור לה (זה בכלל מעצבן) ובעלי זה התקווה האחרונה אבל לא לימדתי אותו כלום איך להכין בקבוק אפילו

תקשיבי אני רק בת 21 וילדתי לפני חודש לידה ראשונה עם אפס ניסיון עם תינוקות אבל אני הבנתי שהדבר החמוד והקטן הזה תלוי בי ולא משנה כמה יעזרו לי בסוף זו אני בשבילו ואגרתי כוח ואומץ ועשיתי מה שנראה לי לנכון בסופו של דבר כל אמא יודעת מה טוב לילד שלה בעניין המקלחת את בסך הכל צריכה אומץ גם אני ממש פחדתי אבל עם טיפה אומץ סבלנות ועדינות הכל אפשרי את צריכה לשדר שהכל בסדר ולהכניס לעצמך לראש שהתינוק החמוד שלך תלוי בך ולנסות לעשות את ההכי טוב שיהיה בשבילו זה קשה אין ספק אבל אם הזמן מתרגלים זה נהפך לשגרה ואפילו מתחיל ליהיות כיף נכון שאין שעות שינה אבל באמת תנסי בזמן שהוא ישן לישון גם

גם אני כאילו כועסת על אמא שלי אבל מנגד אסור לי לכעוס כי בכל זאת עזרה לי בשבוע וחצי הזה

לפי דעתי זה ידע שרוכשים עם הזמן. אני גם ילדתי את הבן שלי לפני 1.5 ועכשיו בהריון שני וצריכה ללדת עוד חודשיים בעזרת השם. כל עזרה מאמא שלי הייתי רואה איך היא עושה ולומדת ממנה וגם אם יש שאלות לא היססתי לשאול. עברתי דירה עם בעלי חודשיים אחרי שהילד נולד והייתי מתמודדת איתו יום ולילה בלי עזרה מאף אחד (רק מבעלי שהיה עוזר לי באמבטיות עם מגבת חחח..) פשוט תרגישי את הילדה שלך ותעני לצרכים שלה וככה פשוט את תתחילי להבין אותה ❤️

את עוד תודי לאימא שלך כי היום את בעצם הופכת להיות אימא ההתחלה תהיה קשה, זה נכון אבל לאט לאט תתרגלי ורק תרצי את הלבד והשקט שלך עם התינוקת החדשה

איך אספיק לבשל לי משהו אפילו לאכול? איך עושים את זה מרגישה שזה גדול עליי

וזה לוקח זמן… מלא זמן אפילו להיות על זה אז תהיה סבלנית וסלחנית עם עצמך אף אחת לא נולדה אימא.. גם לא אימא שלך והיא כנראה עברה בדיוק את מה שאת עוברת

מרגישה פגומה🥲 כל כך חיכיתי לתינוקת שלי וידעתי שאני אמהית מאוד אבל פתאום אני בכלל לא והמציאות שלי קשה לי נורא אולי כי גם התפרים נפתחו וזה קשה ממש זה גם מוסיף

כולן מרגישות ככה בהתחלה. וכולן עוברות את זה זה מן שלב כזה גדוש הורמונים וחדש לגמרי וניראה כזה גדול ומלא אחריות מבטיחה לך שעוד שבוע את במקום יותר טוב ועוד שבועיים ממש יותר טוב ועוד חודש בכלל כבר תתחילי להנות מה חופשת לידה ולרצות עוד בייבי

אחותי, אף אחת לא נולדה אמא, לומדים תוך כדי. סמכי על עצמך ועל האינטואיציה שלך. אם את מגלה קושי, תפני לטיפת חלב או לרופא ילדים והם ייתנו לך מענה לכל הצרכים שלך. קפצי למים העמוקים ואת תראי שאין דבר מדהים יותר מלהיות אמא.

אני ילדה תילדה הראשונה בגיל 17 בלי ניסיון הינה הצלחתי לגדל אותה ועוד אחת עכשיו גם אני פחדתי לקלח תבכורה ותמיד תזכרי שילד ראשון כולם עושים טעויות ככה לומדים אם לא מנסים לא לומדים מה כן ומה לא

ולי לא הייתה טיפה של עזרה עם שתיהן

כמה זמן אתן מעריכות שאסתגל לסיטוצאציה ולא אפחד ויהיה לי בסדר גם מבחינת שינה? 🥴

קטן עלייך ממוש😍 תאמיני לי את תראי שיהיה לך יותר כיף יותר קל!

מה עם הבעל/בנזוג, למה הוא לא קם בלילות ומקל עלייך? לפחות בחודש הראשון - זה מאוד מאוד קשה וחשוב שלא תקרסי פיזית ונפשית.

דבר ראשון, תגידי תודה רבה לאמא שלך! זה לא מובן מאליו ושבוע וחצי להיות בבית אחר ולעזור זה לא פשוט. דבר שני, זה דווקא טוב שהיא הולכת, ככה את יכולה להתחיל לנסות לבד, ואל תדאגי כולנו עושות טעויות פה ושם ואף אחת לא נולדה אמא, לאט לאט את תקלטי הכל ותעשי את זה כמו אלופה!! אני אחרי ארבע לידות ובהריון שוב ואני לא נותנת לאף אחד לטפל לי בתינוק, חיכיתי לו כל כך ונהנית מכל שניה, והכי כיף זה לקלח אותם!! ( מתכוונת לתינוקות הקודמים ומה שיקרה כנראה עם זה שיבוא)

קודם כל תחסכי מעצמך עצבים כי מה זה משנה אם היא תלך ביום ראשון או שבת?! מה יעזור היום הזה? מאמינה שכלום, בסופו של יום הבאת ילד עם בעלך ולאט לאט שניכם תלמדו לתפעל את הבית ואת השיגרה שלכם עם תינוק.. גם אני אחרי הלידה השניה שאמא שלי הלכה ממני רעדתי ופחדתי איך אסתדר עם שניים ובעל עצמאי שעובד מבוקר עד ערב וברוך השם הסתדרתי! אין מה לעשות.. תכניסי לראש שהכל יהיה בסדר והכל יהיה בסדר. תודי לה על השבוע וחצי שהייתה איתך

ברוכה הבאה לעולם הסבתות המודרניות. בורחות מלעזור כמה שיותר רחוק

היי בנות אמא שלי יצאה מוקדם הבוקר במקום בערב ממש ברחה ממני כבר רצתה ללכת הביתה לא אצרתי כלום אמרתי תודה וזהו ממש התחלתי לבכות אחרי שיצאה ואמרתי לעצמי אני ינסה לטפל בתינוקת שלי הכי טוב שאני יכולה עשיתי רשימה של מה צריך עם שעות וגם לעצמי לגבי שטיפות ותפרים וכרוב בציצי חח מקווה שאצליח בנתיים אני בלחץ וכל הזמן מסתכלת לשעון אבל אתן צודקות זה יעבור והבת שלי זקוקה לי ואני אמא שלה❤️ היא התקשרה מקודם לשאול אם הכל טוב אמרתי שכן וזהו לא הרחבתי אני ממש עצובה בגללה אפילו לא חיכתה לנסוע לערב (כי אמרה שבמקום ראשון תלך בשבת , ואז החליטה שבשישי בערב , והיום החליטה שבשישי בצהריים)

אז כאילו אם כל כך רע אצלי אז מה יש לי להתחנן כבר ביקשתי ואמרתי שאני רוצה שתישאר אבל בחרה ללכת הכי מוקדם שאפשר

צודקת. את גם תסתדרי. כולנו הסתדר ט איכשהו

מאוד מבינה אותך ההתחלה קשוחה ומפחידה, גם אני חיכיתי כל חיי להיות אמא וטיפלתי באחיינים ואחייניות שלי כמו אמא, וכשילדתי ברגע שהגעתי הביתה מהבי״ח קיבלתי רגליים קרות ופחד לא יתואר איך אסתדר , בכל הזדמנות התקשרתי לאמא שלי ולאחותי בבכי שיבואו ״להציל״ אותי והיה לי מאוד קשה להסתגל למצב החדש לכן אל תרגישי שאת לא בסדר כי אלו תחושות לגיטימיות מאוד! זה שינוי מאוד מפחיד אבל לאט לאט מתרגלים למצב החדש, לומדים את הבייבי ומה הוא צריך ולאט לאט את מגלה את האמא שבך .. במקרה שלי גם היה לי דיכאון אחרי לידה חריף שלקח לי כמה חודשים להתאושש עם עזרה כמובן של בעלי שלא עזב אותי לרגע וגם עזרה מהמשפחה.. היום הנסיכה שלי בת 2.5 והיא האור של חיי והאהבה הכי גדולה, הכל עובר עם הזמן ומשתפר.. קחי לך יום ביומו אל תחשבי רחוק , מותר שיהיה לך קשה מותר לבכות ההתחלה באמת קשה וכולנו עברנו את זה. מאחלת לך מלא נחת ואושר מהנסיכה שלך והמשפחה החדשה שלכם❤️

יכולה להגיד לך דבר כזה, לך שבוע וחצי זה נראה כלום אבל בשבילה זה המון, להיות לא בפינה שלך ולישון לא במיטה שלך זה כבר מעמסה נפשית, ולא חסר כאן סיפורים על בנות שלא קיבלו עזרה לא מהאמא ולא מהחמות. תאחזי בזה שאמא שלך לא חייבת לך כלום ועשצה מעל ומעבר, אף אחד לא נולדה אמא , זה ידע שרוכשים עם הזמן שמביא איתו ניסיון. בעלי במילואים מהיום הראשון למלחמה וזה ילד ראשון שלנו, ילדתי לתוך אזעקות ובגלל שבעלי בתפקיד מאוד מסוכן הייתי ישנה עם הילד ליד הדלת מתוך חרדה שידפקו לי קצינים בעוד רגע לספר לי חס ושלום דברים, אני לא התחברתי לבן שלי מהיום הראשון שראיתי אותו, לקח לי כמעט חודש להתאהב בו, ואז הכל קרה לבד והפכתי לאמא הכי טובה שאני יכולה להיות עבורו ואת זה כולם מעידים עליי.. הכל יבוא בעתו, אל תלקי את עצמך. את לא הראשונה שלא אכלה, לא ישנה ובכתה בלי סוף אחרי הלידה.. לישון כשהיא ישנה, לתת לה כל מה שאפשר לגזים (שמעתי שביוגאיה בייביזים וסימיקול עוזר מאוד) וגם אם תתקלחי ותביאי את העגלה איתך למקלחת והיא תבכה 2 דק לא קרה כלום ושום דבר, גדלים מזה. לא להתרגש מבכי , לנסות להכיר את הבכי ואת השפה של הבכי שלה (כן יש דבר כזה, קוראים לזה שפת התינוקות דנסטן) ולקחת הכל באיזי!! חיבוק גדול, את לביאה והכל קטן עליך!