גם אתן מרגישות לבד בחווית ההריון והחשיבה על העתיד של התינוק (ושלך גם) וכו? האם הרגשתן ככה במהלך ההריון?

זה נראה לי תלוי בזוגיות, אנחנו זוג מאוד דביק, בעלי הולך איתי לכל הבדיקות ודואג איתי ביחד לדברים. ברור שהוא לא יכול להרגיש את התחושות שאני מרגישה ואני זאת שמכינה רשימות ודברים כאלה. אבל בסוף את הקניות למשל מחליטים ועושים ביחד.

אשתף שאחרי שדיברתי עם בעלי ובקשתי מימנו להיות יותר נוכח בהריון מאז השתנה הרבה ☺️ ואת לא לבד זה את והביבי שגדל אצלך 🫶

את לא לבד אני גם מרגישה דיי לבד ובתכלס יצא דיי בצדק,הבן זוג שלי מדהים כל הזמן דואג לי והלך איתי לכל הבדיקות שרק יכל(אלא אם כן היה בעבודה והיה צריך לפספס בגלל זה)התרגש ביחד איתי מהאולטרסאונדים ומלדעת שהכל בסדר והכל ואפילו מידי פעם נוגע בבטן ונבהל מהבעיטות וזה אבל בתכלס?הוא לא כזה מחובר להריון כמוני והוא גם אמר לי היום,בדיוק היום דיברנו על זה והוא אמר שאני כמובן הכי שמח בעולם שאת בהריון ושהיא בסדר ושהיא תיוולד אבל אני לא מצליח להתחבר להריון הזה כמוך,ואני לא כועסת עליו זה לא מפתיע שקשה לו להתחבר להריון הוא לא חווה את מה שאני חווה ויש עוד מיליון ואחד בעיות על הראש שלו והריון קודם עברתי הפלה וזה שבר אותנו נפשית ממש,זה מפחיד להתחבר לזה באמת והוא גם אמר לי שהוא מפחד עליי כי גם הטקטוק וגוגל כל הזמן מראים לו סיפורים וזה על נשים שחס וחלילה שלא נדע נפטרות במהלך הלידה והוא ממש לחוץ מזה שיקרה לי משהו והוא אמר לי שהכי חשוב לי בעולם שהכל יהיה בסדר איתך,גם עם התינוקת אבל את הכי חשובה לי בעולם.ומצד אחד יכולתי להתעצבן ולחשוב שהוא מגעיל כי זה נראה שלא אכפת לו מהתינוקת אבל זה כלכך לא נכון ברגע שהרופאים רק אומרים איזה משהו הוא ישר מפחד ונלחץ הוא כל הזמן שואל ובודק אם היא בועטת בי כדי לדעת שהכל בסדר,יש להם דרכים משלהם "להתחבר" הם פשוט לא מודעים לזה אבל החיבור הכי אמיתי והכי טוב יקרה רק אחרי הלידה,כשהם יקלטו שזה כבר לא סתם חלום זה כבר לא סתם משהו שגדל בך שמידי פעם הם מרגישים ורואים,זה הילד שלהם,וכשהאסימון הזה ירד בחדר לידה את תראי כמה הכל משתנה וכמה הוא יהיה הכי איתך שבעולם.

תודה על השיתוף💓 האבא לא בסיפור בנתיים והוא גם כנראה לא יהיה(מסיבות מסוימות) כך שאני לבד בזה, ההריון לא מתוכנן...אני קבעתי תור להפלה השבוע והלכתי ובסוף לא הייתי מסוגלת לעשות את זה...לא היה לי לב!!אבל אני לא במצב מזהיר מבחינת לגדל ילד ...עדיין גרה עם אמא שלי וגם אחי עדיין בבית...וגם לא עובדת....פשוט מרגישה שנהרסו לי החיים. אני בת 29 דרך אגב

זה לא מטריד אותי אם האבא מרגיש מחובר או לא...פשוט מרגישה שאני במחשבה מאוד ריאלית של איך אני אמורה לגדל אותה..איזה חיים אתן לה...מצד שני כואב לי להפיל

אז המצב שלך באמת שונה לגמרי ממה שתיארתי לעצמי אבל בתכלס יכולה להגיד לך שתהיה תקופה קשה אפילו מאוד מאוד קשה זה מאוד לא קל כל העניין הזה אבל אני בטוחה שבסופו של דבר את תסתדרי ואת תעמדי על הרגליים ותצליחי לגדל אותה בצורה הכי טובה שאפשר,אין לי דוגמה יותר מידי מהחיים האישיים אבל לחברה הכי טובה של אמא שלי היה מקרה דומה מאוד והיא הייתה פה בארץ לבד לגמרי בעלה בכלל נפטר והיא נשארה עם שתי ילדים קטנים בבית לבד בלי משפחה בלי אף אחד והיה לה מאוד מאוד קשה עד היום קשה לה(אבל זה מסיבות אחרות)ועדיין היא הצליחה לעמוד על הרגליים ואומנם עדיין יש קשיים אבל היא אשכרה קנתה בית ונמצאת כרגע בזוגיות חדשה ושמחה האישה כבר בת 50+ והילדים שלה בני כמעט 30 היום שתביני.וגם אולי זה בייבי בום אבל זה עדיין אנשים אמיתיים באחד הפרקים הייתה אישה בת 41 בהריון שני כשכבר יש לה ילד קטן בן 5 ומשהו והיא גם כן אם יחידנית וגרה עם אמא שלה,להגיד לך שזה קל?וואלה לא אני בטוחה שהיה לה מאוד מאוד קשה אבל את עוד צעירה ואת חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת,החיים תמיד יציבו בפנייך מכשולים ולא תמיד יהיה הכל ורוד ויפה אבל אני מאמינה שעם רצון ואמונה,אמונה בעיקר בעצמך את תצליחי להביא את עצמך ואת התינוקת לחיים שאת חולמת עליהם ובעזרת השם תמצאי גם בן זוג שיאהב אותך ויקבל אותך ואת התינוקת ואז בכלל תהיי מאושרת תהיה לך משפחה חדשה ולמרות כל הקשיים והכל את לא תצטערי על זה לרגע

תודה על התמיכה אני בכלל לא חושבת על בן זוג ולהיות עם מישהו כרגע או בזמן הקרוב . אני רק חושבת איך אני הולכת להתמודד עם זה ...כן בנתיים הכל נראה שחור... אבל אקווה לטוב