מאז שילדתי את הקטן שלי לפני חודשיים, הבן הגדול שלי בן שלוש ממש מרוחק ממני. כמעט לא מדבר איתי כל כך, לא עונה לי, לא מקשיב לי ומתנהג באימפולסיביות ועצבנות. רוצה רק את אבא או סבא וסבתא.. נשבר לי הלב. מבינה את המצב שהוא חווה קושי עכשיו בקבלת אח קטן שאני גם מניקה אותו. מצד שני אני מאוד משתדלת להקדיש לו זמן ככל שאני יכולה, גם כשהתינוק ישן אני משתדלת ממש להקדיש לו כל דקה, זמן איכות, יצירה ביחד, מכינים עוגה וכאלה. מישהי יכולה להגיד לי שזה עובר? ותוך כמה זמן עבר אצלכן? מתוסכלת ממש איך אתן מציעות להתמודד או מה עזר לכן?

גם אני חוויתי את זה עם הבן שלי. ממליצה אם יש לך אפשרות פעם בשבוע אחרי הגן שיהיה לכם זמן בנפרד רק את והוא, מחוץ לבית, בלי שהתינוק לידכם. וזה עובר✨️✨️✨️ בסוף הגדול לומד שיש עוד אחד במשפחה, את תלמדי איך להתנהל, ויהיה בסדר

יאאא שברת לי את הלב, אני והבכור שלי מחוברים ככ, הוא בן שנתיים ואני ככ מפחדת שיקח את העניין קשה 😢😢😢 מקווה שיסתדר לכם בקרוב 🩷🩷🩷

וואי זה בול מה שקורה לי עם הבת שלי ועבר שנה ודווקא עכשיו זה התחיל היא ממש לא אוהבת את הקטן כפרה עליו היא מרביצה לו בכל רגע נתון ושהיא רואה תינוק אחר היא רצה לחבק ולנשק ממש קשה לי והיא גם התחילה להיות אלימה רק לאחרונה התחלנו ממש לתת לו תשומת לב כי הוא הגיע לגיל שדורש את זה לפני רק לה נתנו יחס שלא תרגיש אבל היא ממש מרגישה ולא סובלת אותו קשוח מאוד והיא גם מעדיפה את בעלי או דודות שלה על פני

נסי למצוא זמן איכות עם הגדול, נסי לתת לו להיות שותף, לעזור, להביא מגבונים, מוצצים, לתת לו תחושה שעוזר, תגידי לו שאת מתגעגעת אליו ולזמן שלכם יחד ושבקרוב זה ישתפר

הבן שלי בן 11לא היה מוכן לשמוע על אחים אף פעם ועכשיו מהרגע שגילה שאני בהיריון מוודא שאני אוהבת אותו ומה יהיה שיוולד קשוח אבל תמיד מכניסה לו לראש שזה תינוק שחייב לטפל בו כי הוא לא יכול לבד אז שלא יקנא שיהיה עליו תשומת לב , ולאט לאט הכנסתי בו התרגשות ,

אצלי יש 5 וחצי שנים הפרש והבת שלי מאוד חיכתה לתינוק התלהבה והתרגשה ואז כשנולד היה לה קשה, אפילו אמרה שמצטערת שביקשה אח כי רואה שאנחנו עייפים וכשדובבתי אותה הודתה שגם כי קשה לה וא רנו שזה בסדר וככה זה בהתחלה אבל זה ישתפר ויש למה לצפות ובהמשך אמרה שכבר לא מצטערת ושמאוד שמחה