בבקשה תקראו 🙏 היה לי משהו מזה מעצבן היום באמת. נכנסתי עם הילדה לגימבורי היא בת 3.ואחרי ששחקה יפה פתאום החליטה לעלות על המגלשה מהכיון שיורדים. אז לא הצליחה לטפס. אז בקשה ממני שאעזור לה. וניסיתי. והמגלשה ממש מחליקה והבנתי שאין סיכוי שאפשר. אז התחילה לצרוח ולצרוח וממש להשתגע שם וכולם הסתכלו עליה ועליי ואני תוך כדאי מסבירה לה ואומרת לה שאי אפשר ומה לא ברור!!! הייתי עצבנית כבר באמת. כי זה כבר עבר כל גבול. והיא ממש לא נרגעה למרות שניסיתי להסביר לה והראתי לה שאנחנו לא מצליחות ואמרתי לה בוא נעלה במדרגות כמו שצריך נורמלי. ולא היא התעקשהה וצרחה לי שם והתחילה להרביץ ולדחוף אותי. בקיצור לא היה לי ברירה הבנתי שאני חייבת להרים אותה בכוח ולצאת משם כי זה כבר לא היה נעים להיות שם ולא יכלתי לשמוע את זה כבר. אמרתי לה בואי הולכים לבית!!! ועדיין עוד יותר צרחה באמת שכולם כבר הסתכלו עלי כאילו אני אמא רעה אבל מה הייתי יכולה לעשות אחרת?? אני באמת שואלת? החא התחרפנה שם ולא הייתה מוכנה לשמוע אותי והתעקשה שרוצה שהעלה אותה! אוףףף תמיד הכל נגמר ככה הבילוי שלנו וזה עושה לי רע וכל הדרך אני בעצבים בכביש. אוף. למה היא לא נרגעת? למה היא ככה תוקפת בלי לשמוע? למה הכל תמיד חייב להסתיים ככה איתה??

קודם כל זה שלא ויתרת לה ולקחת אותה אומר שאת אמא מצויינת שמחנכת את הבת שלה וזה מה שכולם ראו לגבי איך לשפר לפני שהייתי הולכת הייתי אומרת אם לא תרגעי נלך, ומרגילה אותה שאת מבקשת 3 פעמים ואז הולכים אפשר להציע לה לשבת בצד ולהרגע לפני שמאיימים בללכת

עשית מה שאני הייתי עושה ואת אמא מצויינת שתרגע תסבירי לה אבל קודם שתרגע ותבין למה חזרתם הביתה

כן אבל כולם שם הסתכלו עליי כי הרמתי אותה בכוח וזה נראה מזה לא טוב מהצד

אתן חושבות שאולי הייתי צריכה לחכות שם עד שתרגע? ושיתפצצו ולא להתרגש מהבכי

תלוי כמה זה חמור לפעמים הייתי נותנת זמן להרגע ולפעמים כשהייתי רואה שאין סיכוי הייתי אומרת אם לא תרגעי נלך הביתה, זה לאנחייב להיות כעונש, אפשר להסביר את כבר לא נהנית וגם מפריעה לאחרים אז אין טעם להשאר זה מקום של הורים אין סיכוי שחא מבינים מה עובר עליך ואם הם מעולם לא קמו והלכו זה כי הם מוותרים לילד בכל מצב עבדתי הרבה שנים בקניון ראיתי הרבה ילדים צורחים, משתטחים על הרצפה היו הורים עם מבט נבוך אחרים לא התרגשו זה סה"כ נפוץ...