חייבת לפרוק. אמא לבן כמעט שנתיים. האהבה של חיי. מחוברת אליו בורידים. אבל קשה לי. קשה לי לחנך אותו. עדיין לא מצאתי את הדרך. הוא מאוד פעיל ותזזיתי. אומרים שזה מוקדם לאבחן היפראקטיביות אבל הנקודה שלי הוא שהוא לא ילד שקל לרסן. הוא מקסים וחכם ועקשן אבל הוא לא מקשיב לי. ואני לא ככ בטוחה שאני אשמה בזה. אולי הוא לא מבין ככ מה אנע רוצה ממנו כי הוא צריך עוד טיפה לגדול ואולי עדיין לא מצאתי את הדרך הנכונה איתו. אבל כל זההה לא הנקודה. הנקודה שלי היא שאני מרגישה המון שיפוטיות מהסביבה. בין עם זו אמא או חברות. כולן נשמות טובות שרק רוצות לייעץ אבל זה די יוצא לי כבר מכל החורים. כאילו נמאס לי מההשוואות. נמאס לי שמאשימים את האמא בהכל. אם הילד לא מרוסן זו אשמתה של האמא. הכל זה אשמתי כל הזמן. אם הוא לא עושה מה שאני רוצה אז אני כנראה עושה משהו לא נכון. ואני כבר עייפה ותשושה מזה. כי הוא באמת פשוט לא מקשיב לי. אני ממש צריכה להרים את הקול כדי לגרום לו להפסיק. ואתן יודעות מה? לא בא לי גם לשמוע כאן תגובות של " אולי תעשי ככה וככה..." אני מכירה את הילד שלי והוא ילד קשה. והאמת שאני גם נורא עייפה. הוא עדיין קם בלילה ולא נמצא במסגרת וכיף לי להיות איתו אבל זו גם הרגשה של חנק וכלא. שמישהו תלוי בי ככה באופן טוטאלי. נמאס לי מההתייפייפויות של אנשים בעיקר נשים. " אצלי זה ככה וככה" ואת צריכה לעשות ככה וככה. לכולן יש את התשובות והפתרונות להכל נכון? אין לי כבר כוח לטרחנות הזאת.

מבינה אותך,ישלי ילד בן 4 אמנם אבל גם לא קל... אולי הדרכת הורים יעזור לך?

שימי אותו במסגרת זה ממשש עוזר

ואת נשמעת אמא מושלמתת על תשמעי לאף אחד

תחפשי באינסטגרם מדריכת הורים בשם tal amiram יש לה שם המון טיפים והדרכות והיא גם עושה הדרכות פרטניות

קודם כול את בעצמך אומרת עליו דברים כאלה ואין צורך להגיד להם הוא לא ילד קשה והוא לא כלב שצריך לרסן אותו תהיה לידו ולצידו תרימי לו ולעצמך תהיה גאה בו אני שמחה שיש לו דעה ואנחנו מנהלים שיח ביחד ומגעים להסכמה משותפת אני מקבלת את הדעה שלו אני שמחה שהוא חוקר ובודק ולא רובוט אני שמחה שהילד שלי פעיל פיזית ולא יושב כל היום בסלון ולא זז תעני להם ותעני גם לי עם זה לא נראה לך תהיה גאה בעצמך ובבן שלך שאף אחד לא יורד אותך או את הבן שלך למטה משם מתחיל הכל

נשמע בסך הכל ילד רגיל. ואם לא מקשיב לך לכל דבר הכל טוב הוא בודק גבולות גם הבן שלי לא תמיד מקשיב לי עושה לי דווקא אז.... אישית חושבת אולי שכן כדאי ללכת לייעוץ הורים אבל גם לקחת את הילד לשבת ולדבר איתו כמו שאת מדברת עם בעלך ממש להסביר לילד וכו' הוא מבין אולי לא אחד לאחד את מה שאמרת אבל הוא מבין את הנימה והוא מבין שאת רק רוצה בטובתו. אישית זה מה שאני עושה ברגע שאני רואה שהוא מתחרפן ואני מאבדת את זה ועוד שניה כל הגרון שלי יוצא לוקחת נשימה הולכת אליו מחזיקה בידיים שלו ומדברת איתו עם קשר עיין רציף בנחת בלי מלחמה והוא ממש מקשיב. תנסי לעשות גן את זה ובסוף צריך לזכור שהילד לא יגיד על כל דבר אמן וישר יעשה בסופו הוא ילד...