סתם תוהה אם רק אני מרגישה ככה. אני ממש אוהבת השכבות של הגדול והפעוט. אני כל כך אוהבת איך שהם מגיעים מאוד סוערים ואז לאט לאט נרגעים. זה כמו לסרק שיער ולהרגיש שלאט לאט כל הקשרים נפרמים. או כמו לסדר חדר מבולגן ולראות איך הכל לאט לאט חוזר למקום. זה מתיש אבל אני מתה על ההרגשה. בעלי לא מבין על אני מדברת וגם כל החברות שלי חושבות שהשכבות זה סיוט

אצלי השכבות זה סיוט אם היה אפשר לדלג על כמה שלבים מהיום בהחלט הייתי תורמת השכבות ואירגונים בבוקר לאחרים

מזדהה איתך 😀

אוי אני גם ככה ולא משתפת כי זה נשמע פלצני.. חושבת שזה קורה כשהשכבה הולכת באופן יחסית רגוע וקבוע ומנוהל טוב. אין כמו האנרגיה שיורדת לאיטה והיצורים התזזיתיים נעשים רכים ורפויים וריחניים. אני מכורה אפילו למסרק סמיך על הרעמה הזאת..

בטח שאתם אוהבות השכבות כי אחכ ישלכם שקט ... קפה סרט טוב חח

וואי איזה חמודה את אמא טובה נישמע שיש לך מלאאא סבלנות אצלי השכבות זה קשה

נראה לי משהו קסום בזמן שהוא רגוע בלי גירויים חיצוניים. כמו בועה שרק את והילדים נמצאים בה. גם הילדים מרגישים שאמא לגמרי שלהם ויש לה את כל הזמן שבעולם. חיבוקים, נשיקות וליטופים. אגב, ההרדמות שלי עצמי בתור ילדה זכורות לי ככ בברור. יכולה כמעט להרגיש את היד החמה של אמא שלי והביטחון שזה נתן לי..

אשמח לדעת איך את גורמת להם להוריד הילוך ולהיכנס למוד שינה? כמובן חוץ ממקלחת...