היי התייעצות רגשית. כל פעם שאני אומרת שאני מרגישה זוועה או מתלוננת על כל התסמינים אני כועסת על עצמי על זה. כי אני באמת חצי מתפקדת, חלשה, בחילות, הקאות.. אבל הכל כל כך מבורך כאילו אני צריכה להגיד תודה לאלוהים שנתן לי את הפרי בטן הזה ובמקום זה אני מתלוננת שקשה לי. מרגישה ממש לא טוב עם זה :(

גם אני הרגשתי ככה בהריון. מאוווווד סבלתי. ואחרי שדיברתי עם חברה הבנתי שזה ממש בסדר! אפשר לתת מקום גם לרגשות השליליים האלה. זה באמת באמת בסדר. אנחנו עוברות משהו לא פשוט בכלל בלשון המעטה. להביא ילד לעולם זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים, וזה לא רק פרפרים וכיף וצריך להגיד את זה כמו שזה. ברוך השם שנתן לנו פרי בטן❤️

הייתי בדיוק באותו המצב כמוך ועד עכשיו סובלת ממיליון תסמינים וכל יום שעובר יותר קשה מהשני,סבלתי מכל שנייה ורק חיפשתי להתלונן ולהתלונן אבל לפעמים גם נכנסים לסוג של פרופורציה כי את מבינה שזה בסדר שאת מרגישה כלכך חרא וכלכך מתלוננת כי השינויים שהגוף עובר מאוד מאוד לא פשוטים ולא סתם הנשים הן אלו שעוברות את כל זה ולא הגברים...הגוף סובל כרגע ואת סובלת כרגע כדי שאחר כך תגיעי לרגע המדהים הזה שהתינוק שלך יוולד ותזכי להיות אמא וכל הכאב וכל החרא שאת עוברת עכשיו יהיו כלום ושום דבר לעומת הדבר המתוק הזה שתרצי להגן עליו יותר מכל דבר אחר ביקום,וגם לפעמים יש פעמים כמו כאבים או בדיקות שיכולות קצת להלחיץ עם כמה שזה חרא ולי בעצמי קרה מיליון פעמים זה גם גורם לך לחשוב ולהבין שוואלה אני מוכנה לסבול גם עוד 50 אלף כאבים כאלה וללילות ללא שינה והכל רק כדי שהתינוק יהיה בריא ויוולד בריא ושהכל יהיה בסדר.גם אופציה נוספת זה פשוט להפוך את הכל לסוגשל צחוק,תמצאי דרכים לצחוק על המצב ולהפוך אותו ליותר סביל ולא רק להרגיש שהכל חרא,לי קשה לי הבטן יצאה מוקדם לא יכולה כבר ללבוש כמעט שום דבר שלא לדבר על להתגלח או להתכופף ואני רק בחודש שישי ואני כל הזמן צוחקת על זה שמעניין מה יהיה חודש הבא כשהבטן תהיה יותר גדולה או שאני דומה להיפופוטמית ממדגסקר רק יותר יפה ועם בטן יפה יותר,או שאשכרה התחתונים שלי נקרעו באחד הצדדים כי עליתי כמעט 14 קילו אז אפילו הם כבר קורסים ואני צוחקת ואומרת שגם ככה הייתי צריכה מלתחה חדשה וכן הלאה,זה קשה אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת,בסוף הכל עובר ומה שחשוב זאת התוצאה שתהיה בסוף-שזה תינוק מדהים ויפה שיצא ממך ויקרא לך אמא💖