מותשת. הריון ראשון חודש שביעי בעלי במילואים מהשבת השחורה . כשחוזר הביתה הוא לא אותו הדבר ישן כל היום לא מדבר בוהה במצב נפשי לא טוב. ואני עייפה , עייפה מלהכיל עייפה מלוותר על עצמי בחוויה של ההריון לוותר על הקושי שלי בשבילו . עייפה על ללכת לבדיקות של ההריון שהוא בא איתי אבל הוא פשוט לא מתלהב ובוהה במסך אז מעדיפה ללכת לבד. קשה לי הפכתי להיות רישמית קרה אליו ולא יכולה להכיל יותר. עצוב לי והלוואי שהכל כבר יחזור להיות כמו שהיה לפני ה7.10. הלב שלי שבור מהכל אני חושבת על התינוקות שתבוא לאיזה בית היא תגיע ? והאם יהיה לי מספיק בשביל להכיל . שאני עם תחושה שאני הולכת לגדל אותה לבד גם אם הוא פה , הוא לא פה.

חיבוק🫂 אולי הוא יצטרך ללכת לשיחות שיקלו על המצב שלו?

הלך. מדינה בפוסט טראומה . מרגישה אבודה ובעיקר עייפה מהכל

מלחמה שתפרק משפחות בכל המובנים

אוף בעלי לא בפוסט טראומה אבל גם כן במילואים ואני בחודש 9 בלעדיו וכנראה שגם אחרי הלידה הוא יחזור לסגור זה תקופה לא משהו להיות בה בהריון ראשון נקווה שמכאן זה רק ישתפר

מחבקת אותך❤️🫶