שבוע 24+4.שיליה אחורית הריון ראשון. הריון ראשון וכמובן לכולן יש חרדות והכל אבל עם כל יום שעובר וכל שבוע שעובר אני קולטת שאני אוכלת יותר תסביכים עם עצמי,אם בהתחלה ההריון עבר עליי ממש ממש קשה וסבלתי מכל שנייה ורק אמרתי הלוואי שכבר הייתי קרובה ללדת או יולדת כבר עכשיו אני מגיעה למצבים שלרוב אני פשוט שוכבת במיטה ורואה ומרגישה אותה בועטת בי ומתרגשת ונהיית עצובה שאשכרה זה הולך להיגמר והיא צריכה לצאת לעולם,כאילו ההריון עדיין קשה ואפילו יותר ממה שהיה בהתחלה אבל פשוט למדתי לחיות עם זה ולהסתכל ולהתרכז בדברים אחרים אז כבר לא אכפת לי מהקושי ועכשיו אני על בסיס יום יומי בהתחרפנות שמצד אחד לא באלי שהיא תצא כי אני אוהבת שהיא ככה בתוכי ובועטת בי ושיש לי בטן הריונית והכל ומצד שני עדיין רוצה כבר ללדת כי גם מרגיש שכל פעם מחדש בבדיקות וביום יום קורה משהו חדש שבוחן את הסבלנות שלי ואת האמונה שלי כי גם יש דברים שרופאים מלחיצים או שפשוט דברים שאת לא יכולה לשלוט עליהם ואת רק רוצה שהיא תצא כדי שתוכלי להגן עליה ולהיות איתה למרות שאני מפחדת להיות אמא חרא. זה רק אני או שגם לכן יש כאלה משברים פשוט משום מקום באמצע היום ולפעמים ימים שלמים של סוגשל דיכאון שהכל קשה ואולי בכלל תהיו אמהות חרא וכאלה?

לא זו לא רק את… מאוד מבינה לליבך! אני בהיריון ראשון והחרדות פשוט הולכות וגוברות וקשה לי קשה לי כל יום, האי ודאות קשה לי ומאתגרת אותי כי אני בן אדם שתמיד צריך להיות בשליטה ויש דברים בהיריון שהם לא בשליטתי וזה מוציא אותי מדעתייייי אז לפעמים בא לי שהוא יהיה בחוץ ושאני אוכל לשמור עליו פיזית, לחבק ולהגן.. ולפעמים אני בוכה לאיזה עולם אני הולכת להביא אותו ובא לי שישאר בתוך החממה שהוא נמצא כרגע. קשוח יום ככה יום ככה. אבל זה הכל מלמעלה, רק הוא שם קובע. אין שום דבר כרגע שבידיים שלנו חוץ מלשמור על עצמנו ולדאוג לעצמנו, לבוא לזה מחוזקות יותר 🫶🏼

אני גם מאוד מזדההה