עצבנית ממש !! אנחנו בשבעה של סבתא של בעלי, חמותי לקחה את הבן שנה ו4 חודשים שלי בשביל שאני אוכל. בד"כ אני סומכת עליה, הפעם היא הביאה אותו לאחד מבני המשפחה והוא פשוט השאיר אותו לבד ללא השגחה. הבן שלי הלך לרחוב, רץ את הירידה ובמזל אך רכב לא נסע והוא לא נפל לתעלה ומישהו זר מהרחוב החזיר אותו . עצבנית ממש על חמותי שלא השגיחה עדיין על הנכד כי הקרוב משפחה פעם שנייה כולה רואה אותו אז לא הייתי משאירה אותו אצלו לגמרי ודבר שני עצבנית על הקריב משפחה איל אתה משאיר תינוק בן שנה ו4 לבד .?? לא בא לך יותר להיות איתו?? תחזיר אותו למי שלקחת ממנו. לכל השאלות אני הייתי למעלה עם הניקיונות והייתי בטוחה שהוא אצלה ולא מטייל בין בני המשפחה. לא יודעת איך להגיב, בכיתי איך ששמעתי את זה שהוא אשכרה היה לבד ואלוהים פשוט שמר עליו ברוך ה' תודה לאל שזה נגמר ככה. לא יודעת מה להגיד לחמותי אני פשוט עצבנית מידי בשביל לחשוב.

לעשות איתה שיחה בונה ומכבדת אני מבינה שרת כעוסה,תנשמי עמוק,שתפי את בעלך ותדברי איתה שאת רגועה. חשוב שתגיעי מוכנה לשיחה.

וואווו זה באמת מרתיח !! תודה לאל שהקטנציק בסדר ! אם חמותך אישה הגיונית היא צריכה להרגיש נורא , ולהתנצל . מאמינה שאם את סומכת עליה יש סיבה היא לעולם לא תיתן לזה לקרות שוב . אבל תמיד תזכירי לה שהוא באחריותה . בנוגע לבן משפחה באמת אין לי מילים הזוי

אמאא זה בול מה שקרה לי עם חמי, יש לי ילד בן שנתיים שובב אשששש, כל הערב רצתי אחרי הילד, בקושי ישבתי שלא נדבר שבקושי הצלחתי לאכול (זה היה בארוחת חג) כשהם רצו שנתקפל הביתה אחרי הסעודה הוא אמר לי שהוא לוקח אותו לבית כדי שאתארגן עם השניים הנוספים. אחרי כמה דקות אני נכנסת לבית מהמרפסת ורואה את חמי משחק עם הנכדה שלו (הבת של הבת שלו) קיצר שואלת איפה הילד, אף אחד לא ידע , יצאתי הריצה למרפסת ואני קולטת את השער פתוח, ובחור מחזיק את הילד ומביא אותו מהכביש.... פשוט ראיתי שחור בעיניייייםםםםםם, אמרתי לבעלייייי שעכשיו הולכיםםםםםן, היה לי עם בעלי ריבבבב ובעלי כמובן שצדיק את אבא שלו............ קיצר מזעזע, מבינה אותך הכי בעולם

ואני מרגישה על זה האמא הכי גרועה בעולם, הייתי מתאבדת אם היה קורה משהו חס וחלילה, מאשימה את עצמי שהסכמתי להשאיר אצל הסבתא כדי שאוכל ואעזור עם הניקיונות. אמרתי לבעלי שישר הולכים והוא הצדיק אותי והיה רותח מעצבים, חמותי פשוט אישה אדישה אז גם כשאמרנו לה את זה בטלפון כשחזרנו היא פשוט הייתה בהלם אבל לא יותר מידי בבהלה שחס וחלילה היה עלול לקרות משהו. גם למלחמה היא אדישה ממש.. שתהיה אדישה להכל מצידי אבל עד הילד שלי. גם כשאני מעבירה אותו לבני משפחה אחרים אני עדיין מפקחת עם העיניים רק לראות אותו, במיוחחחדדד כשהוא אצל בן משפחה שבקושי מכיר. מחר אני אתקשר אליה ואחדד לה את האחריות כשהוא אצלה, כבר אמרנו להם שמחר לא נבוא לארוחת שישי. אמרנו אני ובעלי שמעכשיו תמיד יהיה אחד מאיתנו עם הילד והשני יתפנה לאוכל או ניקיונות אבל אין מצב ששנינו פנויים.