התחתנו לפני שבעה חודשים ומאז חמי וחמותי מדוכדכים כי הם מרגישים שהם לבד בבית. יש לבעלי עוד ארבעה אחים לא נשואים והוא הראשון שהתחתן. אחד בצבא, אחד בלימודים, אחד במילואים ועוד אחת שבבית. יוצא שהם מרגישים לבד והם מצפים מבעלי וממני להגיד כל שבוע לביקור אפילו פעמיים בשבוע ואם לא מגיעים אז עושים פרצופים. אנחנו כל שבת שנייה או שלישית מתארחים אצלם. מציינת שבעלי משתדל להתקשר כל יום ואם פספס יום אז הוא מקבל הודעת נזיפה. אני אף פעם לא מגבילה אותו ותמיד אומרת לו שיקפוץ להורים שלו מתי שהוא רוצה אבל ממני זה דורש הרבה. אני בהריון וקשה לי ממש לצאת מהבית אפילו לבקר את המשפחה שלי (גרים באותו מקום של חמי וחמותי) ומצפים ממני להגיע עם בעלי כי אנחנו נשואים והם רוצים לראות אותי. דיברתי עם בעלי והוא מבין אותי אבל הוא גם חוטף ביקורת מההורים שלו מה שמשפיע לנו על הזוגיות ויש לנו ריבים בגלל זה כי מרגיש לי שההורים שלו לא מבינים שהתחתן והם צריכים לשחרר יותר. סתם רוצה לדעת מה דעתכן, הייתן הולכות בחוסר חשק ורצון פעם פעמיים בשבוע רק כי הם מרגישים לבד? לא יודעת אם הציפיה הזאת היא נורמטיבית או שבאמת הם צריכים לדעת לשחרר את המושכות

ניסיתם לדבר איתם על זה?

כן, לא עוזרים דיבורים.

אם אני לא מרגישה טוב פיזית אני לא אלך, לא בכל מחיר.יכולים להמשיך לעשות פרצופים… ובעלך צריך להבהיר להם את זה ולהיות איתך. אם הם כל כך רוצים לראות אותך הם יכולים להגיע אלייך