היי נסיכות שלי אשמח לפרוק קצת אני אתחיל מההתחלה, לפני חצי שנה התחתנתי ושבועיים אחרי החתונה אבא של בעלי נפטר, היה לי ממש קשה נפשית היה לי עצוב מאד מאד הייתי הולכת לעבודה עד 12 בצהריים ישר לשבעה ואז ב2 בלילה חוזרת הביתה ככה כל יום , שבועיים נשואה ופתאום לחזור לבית ריק לישון לבד לקום לבד,היה לי עוד יותר קשה (ישנתי אצל אמא שלי איזה פעם פעמיים אבל לא היה לי נח עם הנסיעות לעבודה בבוקר וכו) וכאילו מאז זה נתפס לי בראש שממש ממש קשה לי לחזור לבית ריק במיוחד כשחושך בחוץ כיום , בעלי עצמאי והוא לא עובד בשעות קבועות הוא יכול יום אחד לחזור ב15 בצהריים, יום אחד ב21 בערב , טני מסיימת עבודה ב4 ממש ממש ממש קשה לי לחזור לבית ריק במיוחד שאני מגיעה ואחרי שעה כבר חושך אני מרגישה שכבר לילה וזה מדכא אותי ברמות לפעמים אני מעסיקה את עצמי אני הולכת לאמא שלי או לסבתא לבקר קצת וחוזרת הביתה, אבל תמיד נח לי בבית שלי בפינה שלי סתם רציתי לפרוק אשמח לשמוע את דעתכן❤️ תודה שקראתן עד לכאן

זאת דעה שלי ואת לא חייבת להסכים: אני חושבת שעברת משהו מאוד קשה רגישית, אולי אפילו טראומתי והוא כנראה מזכיר לך משהו מהעבר, איזשהי סיטואציה שבה ננטשת, או שנישארת לבד וזה עשה לך עצוב ומאז את דיי ׳בורחת׳ מלהיות לבד, כדי לא להרגיש את אותם רגשות כואבים, כי בינינו- מי רוצה להרגיש בדידות? אז אפשר להגיד לך לכי תעסיקי את עצמך ותעשי ככה וככה אבל.. אני חושבת שהפיתרון הקסום הוא פשוט להישאר בבית ולהתמודד. עם הלבד. עם התחושות הכואבות והלא נעימות. כי בינינו- ממה הפחד? מה כבר יקרה לך? וככל שתתמודדי עם הלבד הזה ועם הפחד הזה, זה יעבור מעצמו❤️ תעשי את זה בצורה הדרגתית ואני בטוחה שזה פשוט יחלוף מעצמו

את גם לאט לאט תמצאי את מה שעושה לך טוב ואיך להתמודד עם הקושי הזה

תודה על התגובה אני מסכימה איתך לגמרי אני באמת בורחת מלהיות לבד זה לא כיף לי נגיד יש ימים שאני יודעת שבעלי יחזור מאוחר אני פשוט מתפללת שהיום בעבודה יעבור לי איטי כדי לא להגיע לרגע הזה אני לא בדיוק מפחדת מלהשאר לבד ואפילו לא יודעת להצביע מה באמת כל כך מפריע לי כי לא פעם ולא פעמיים נשארתי לבד אפילו כשהייתי ילדה וזה אף פעם לא הפריע לי עד כדי כך

באהבה❤️ אני גם הייתי בסיטואציה הזו, כשהייתי בתקופה של חרדות אנחנו לרוב לא נדע למה אנחנו מגיבים איך שאנחנו מגיבים כי הרבה דברים קורים בתת מודע אז את תנסי להבין למה את מפחדת .. סתם מתסכל ואולי גם תביני בהמשך. פשוט תהיי עם מה שזה, תשבי בבית איזה יום אחד, תפחדי!, תשקשקי, תבכי תתני לכל מה שעולה לך לעלות - מה כבר יקרה? במקרה הכי גרוע? בכית ופחדת.. את לא בסכנת חיים ❤️ ואם את כן מרגישה שאת בסכנה - אז יש לך את כל המעטפת שבעולם וזה כשלעצמו מרגיע. את לא באמת לבד, אלו רק התחושות שלך ואלו דברים שכנראה צריכים להשתחרר ממך. ורק כשנותנים לדברים להיות ולא בורחים מהם- הם משתחררים

לפעמים אנחנו לא מבינים שכשאנחנו בורחים מדברים שלא באמת צריך לברוח מהם, הם לא משתחררים מאיתנו ואז נוצר תסכול גדול וחרדה סביב זה. וחבל אנחנו בני האדם נולדנו גם לפחד, לבכות, להתעצבן וכל ה׳רגשות השליליים׳

את מהממת ריגשת אותי מאד תודה רבה לך❤️

אני גם כזאת

תשימי שירים ותעשי דברים שאת אוהבת ועושים לך טוב, תעסיקי את עצמך שיעמום מביא למחשבות ואז באמת קשה לבד