אני מרגישה כל כך לבד מאז הלידה. בעלי יוצא לעבוד בבוקר מוקדם וחוזר בערב, לפעמים מספיק למקלחת של הילדים ולפעמים לא. הכול עליי כל הזמן ואין לי רגע לעצמי. זה פשוט כמו לופ שלא נגמר ואני מרגישה שנגמר לי האוויר. כל היום להיות עם הילדים, לדאוג לבית, לכביסות, לבישולים, אין לי זמן לדבר עם חברות וגם אין לי כוח. אף אחד לא מבין את הקושי שאני מתמודדת איתו ונמאס לי להעמיד פנים שהכול טוב ושאני מסתדרת מעולה. אני לא. וכשאני מנסה לדבר על זה עם בעלי הוא אומר לי שאני אלופה ואני מלכה ושהוא מעריץ אותי שאני ככה מנהלת את הכול אבל לא בא לי לנהל יותר. בא לי לישון בלילה, בא לי לצאת עם חברות, בא לי שניה לשבת בשקט עם עצמי בלי שאחד הילדים בוכה או צורח. פשוט אני עייפה. ואני בהריון שוב. והורמונלית. ובא לי לבכות. וזהו.

א. מותר ואף מומלץ לבכות ב. בעלך צודק מאוד! את אלופה אמיתית וגם לאלופות קשה ג. לחפש מי יכול לשמור על הילדים אחה״צ ערב אחד שתוכלי לנוח ולעשות מה שרק בא לך ד. לא חייב להיות סופרוומן תמיד. הכביסות יכולות להצטבר תקופה, אפשר להזמין אוכל או ללכת לאכול בחוץ ולאפשר לעצמך לנוח. זה הרבה הרבה יותר חשוב ולזכור שהכל דינאמי ועובר ❤️

תבכי מאמי, זה באמת קשה. תבקשי עזרה מקל מקור אפשרי לפחות לתקופת ההריון. תבקשי מהבעל שיחזור יותר מוקדם ויתפוס פיקוד במקלחות ואולי תוכלי לצאת צחי שעה להתאוורר, את חייבת הפסקה.

אם הוא לא יכול לעזור לך תדאגו לעזרה מבחוץ בתשלום אולי הוא יעדיף לצאת קצת קודם מאשר לשלם על עזרה.. מגיע לך גם שנייה של נחת