מתוסכלת מאוד. בעלי נשא brca, יש לנו ילד בן עוד מעט 4 בבית, אותו עשינו בצורה טבעית וספונטנית. בזמן ההריון אחות של בעלי חלתה בסרטן וגילנו שהוא וכל האחים שלו נושאים את הגן. מרגע זה היה ברור לנו שאנחנו לא הולכים לקחת סיכון בילד הבא, במיוחד אם זאת תהיה בת כי אצל בנות זה יותר חמור. יכול לגרום לסרטן. התחלנו בטיפולי ivf pgd באיכילוב לפני כשנה וחצי, בשאיבת הביציות שאבו לי 34 ביציות, מתוכן רק 6 עוברים בריאים. מאז עשינו כבר 5 החזרות, באחת מהן החזרנו שניים, וזה לא נקלט. כלומר, נגמרו העוברים. הילד שלנו גדל והזמן עובר ותמיד אמרנו שאנחנו רוצים הפרש של עד 5 שנים בין האחים. עכשיו שהבנו שהכל היה לשווא אנחנו לא יודעים מה לעשות. אני בת 36 והשעון חול של הפוריות כבר מתקתק, מצד אחד אנחנו יודעים שאם ננסה לעשות ילד בצורה טבעית יש מצב שזה יעבוד מהר ובקלות, מצד שני אנחנו חושבים עוד פעם לשאוב ביציות ולהתחיל הכל מהתחלה אבל כל הזמן חושבים על הזמן שזה יקח ואפחד לא מבטיח לנו שום דבר. אנחנו ממש מיואשים, אני בדיכאון ובוכה הרבה, מרגישה לבד בכל זה. לא יודעת מה להחליט. האם להמשיך לנסות pgd? האם להישאר באיכילוב? האם ללכת לפרטי? האם להמשיך לבזבז זמן? או לנסות טבעי? בנות אשמח שתעזרו לי

לא הבנתי איך זה הגיוני שבטיבעי נקלטת ובטיפולים לא יש לרופאים הסבר? אני בכל הטיפולים נקלטתי אבל נפל לי בכולם בגלל פרוגרסטרון ואז לקחתי זריקה וב׳ה הכל טוב אבל טיבעי לא נקלטתי בגלל זה לא מבינה איך זה הגיוני היית אמורה להיקלט ישר

גם אני לא מבינה, אין רופא אחד שמלווה אותי באיכילוב, ממש כמו תעשייה ואין עם מי לדבר, גם מביאים כל פעם פחות או יותר את אותו פרוטוקול, במהלך התהליך אני העלתי שאלות וביקשתי הפניות לבדיקת רחם ולבדיקת קרישיות, זה לא בא מהם. ואכן עשיתי את הבדיקות ולא נצפו בעיות, בקרישיות היו כמה אדומים אבל הפרופסור פועד אזעם שהוא מנהל המחלקה אמר שהוא לא רואה חריגה. לא יודעים מה לעשות

אולי תעברי לאסותא אני עשיתי שם והייתי דרך רופא של מכבי ולא שילמתי כלום

לעבור לרופא אחר דרך אסותא

מאמי מבינה אותך לגמרי!!! אני נשאית! ילדה ראשונה אחרי 3 וחצי שנים ivf pgd ועכשיו שחזרתי לטיפולים החלטתי לוותר על pgd כי אני בת 37 זה זמן יקר ומתנחמת שבעתיד המדע יתקדם בתחום בנשאות. אני מחכה לסיים ללדת כדי לטפל בעצמי טיפול מונע. 50 אחוז שהעובר יהיה נשא ונכון זה קשה אבל שאני שמה על כף המאזניים אצלי לפחות זאת ההחלטה . הפיגידי מוריד סיכויים בצורה דרסטית להרות. הנה אני נשאית ואם זה היה קיים בעבר לא הייתי פה היום... זה לא מחלה חשוכת אל. זה השיקול שלי. שיהיה לך בהצלחה

אמא מאוהבת, וואו 3 וחצי שניפ זה המון זמן, אמי בעצמי בת 36. . איפה את עושה את הטיפולים? ואם בא לך לענות, האם יש בעיות פוריות או שאת עושה רק בגלל הגן?