סתם רוצה לשתף אותכן,אני שבוע 22 היום עד עכשיו כמעט אף אחד לא יודע לגבי זה שאני בהריון.זה הריון ראשון שלי,ההריון הראשון ראשון נגמר בהפלה בשלב ממש מוקדם.ובפעם הראשונה שנכנסתי להריון החברה הכי טובה שלי שהיא כמו אחות בשבילי והדבר הכי יקר לי קיבלה את העובדה שאני בהריון בצורה מאוד לא טובה לא בגלל קנאות אלא פשוט כי היא גדלה וחונכה וחושבת אחרת כמוני,אני לא נשואה ישלי בן זוג שאנחנו ביחד שנתיים ומשהו כמעט 3 והזוגיות שלנו הייתה קשה בהתחלה אבל התגברנו על הכל ואנחנו גם לא נחשבים ליהודים והיינו בתהליך גיור שסוגשל נפלנו ממנו באמצע כי נכנסתי להריון ואז קרתה הפלה והראש לא היה עסוק בזה,קיצר היא מתחילת ההריון אמרה שזאת טעות ושאנחנו עוד צעירים(אני הייתי בת 21 הוא 22 עכשיו כבר אני 22 הוא בקרוב 23)ושאני הורסת לעצמי את החיים ושאפילו לא סיימתי את הגיור שקודם לפחות אסיים אותו וככה היא הייתה,בקושי התרגשה או שאלה איך אני מרגישה בהריון ואז קרתה הפלה והיא ניסתה לעודד אותי וכל מה שהיא אמרה זה זה בסדר זה יגיע בזמן שלו כנראה זה לא היה צריך לקרות אתם גם ככה צעירים הייתם הורסים לעצמכם את החיים ועוד שתי חברות שגם טובות אבל לא כמוה האמת תמכו ודיי שמחו מזה שאני בהריון אפילו היו הולכות ביחד להסתובב נגיד ומחפשות בגדים בשביל התינוקי שלי ומצלמות לי ומתלהבות איתי והכל וניסו באמת לנחם אותי כשקרתה ההפלה.קיצר מאז שגיליתי שאני בהריון שוב(גם שכחתי לציין שאבא שלי נפטר ממש לפני שנכנסתי להריון הראשון ראשון אז בכלל הייתי מנותקת רגשית מכולם והכל כי הרגשתי שכל העולם שלי קרס ומת לי חצי מהלב והנשמה)אני לא דיברתי עם אף אחת מהן ממש לא הגבתי לשום הודעה לשום פוסט כלום,לא נתתי להן שום 'סימן חיים' כבר כמה חודשים טובים ולא הסברתי לאף אחת מהן למה ומה קורה איתי פשוט סיננתי או לא עניתי כי פחדתי בעיקר מהתגובה של החברה הכי טובה שלי הרגשתי שאני חייבת אותה כתומכת כעוזרת כאוזן קשבת ושהיא לא מסוגלת להיות כזאת עבורי הרגשתי שאני חייבת חיוביות וחיזוקים ולא הורדה עצמית אז לא דיברתי איתה,וגם עם החברות האחרות לא דיברתי כי זה פשוט הזכיר לי כל פעם את זה שעברתי הפלה פעם קודמת ולא רציתי לספר להן לפני שמדברת עם החברה הכי טובה שלי(מקווה שעדיין תהיה כזאת). למה בכלל התחלתי את הפוסט הזה,כי רציתי לשאול את דעתכן אתן חושבות שהן או בעיקר היא,אחותי,תסלח לי בסופו של דבר על זה שלא סיפרתי להן והיא תצליח להבין למה נעלמתי לה ולא דיברתי איתה מלא זמן,ניסחתי לה הודעה ממש ארוכה והסברתי את עצמי הכי טוב שיכולתי אבל מפחדת שהיא לא תסלח לי היא באמת כמו אחות בשבילי והיא כלכך כלכך חסרה לי בתקופה הזאת עוברים עליי כלכך הרבה דברים שאין לתאר גם בלי קשר להריון והיא כלכך חסרה לי היא תמיד הייתה פה בשבילי ותמכה בי ועזרה לי אני לא יודעת למה חטפתי כזה אנטי כלפיה בהריון הזה מרגישה שעשיתי טעות וטעות שאולי תעלה לי באחות. אתן הייתן סולחות לי אם הייתם במקומה?אתן חושבות שיש לי עוד סיכוי להחזיר את אחותי אליי ולשקם את הקשר שלנו?

חושבת אחרת ממני*.אה ושכחתי לציין שגם לא רציתי לספר לשתי החברות הנוספות שדווקא כן היו לצידי כי זה החזיר אותי כל פעם אחורה לתקופה שקרתה הפלה והרגשתי שאני לא יכולה לספר להן בלי שאני מדברת קודם עם אחותי ומסבירה לה כי היא סוגשל "חשובה לי יותר" מהשתי בנות האחרות איתן הקשר שלי היה הרבה פחות חזק וטוב ממה שהיה איתה.אז לספר להן ולא לספר לה זה היה כמו בגידה כפולה ואמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת שקודם אספר לה ואז להן

קודם כל חיבוק ענק❤️ דבר שני אף אחד לא יחליט לך מתי כי ומתי לא להביא אם זה מה שאת רוצה לא משנה כמה הם קרובות הם לא יכולות להתערב לך בחיים אל תיתני לזה לקרות ! אני חושבת שאם הם באמת אוהבות אותך הם יקבלו את זה זאת זכותך גם לספר רק בלידה אם שה מה שהחלטת ואני חושבת שבשבילך גם אם עברת את זה ומאז סוג של נעלמת והם לא מחפשות אותך ברמה שבאות אלייך לבית לראות מה קורה איפה את אולי את צריכה משהו אולי זה באמת בגלל מה שקרה ואת צריכה תמיכה שזה הכי לגיטימי אז משהו פה לא בסדר אם הם לא שמות לב לזה..ואם שה ככה אני לא הייתי מספרת בכלל וממשיכה הלאה אם כמה שזה כואב מי שלא לצידי ברגעים הקשים שלא יצפה להיות ברגעים השמחים!

דבר ראשון חיבוק גדול תהיי חזקה! אני חושבת שאת לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד. זאת זכותך המלאה להחליט למי לספר מה ומתי. יכולה להגיד לך שגם לי הייתה פעם חברה טובה כזאת שביקרה אותי על כל החלטה שעשיתי עד שבסוף תפסתי מרחק בהתחלה זה היה קשה כי היא הייתה אחות אבל היום אני יכולה להגיד לך שזאת הייתה החלטה הכי נכונה שלקחתי. מי שלא יכול לפרגן לך גם אם הוא חושב שאת עושה טעות לא ראוי להקרא חבר טוב זאת דעתי

לדעתי היא בכלל לא צריכה להתערב לך בהחלטות את יצאת בסדר גמור

את עברת הפלה, לדעתי זה הגיוני שלא תרצי לשתף אף אחד בהריון הזה אני הייתי מבינה את זה בתור פחד להתאכזב שוב במיוחד כשאת רוצה את ההריון... כשתרגישי מוכנה תספרי למי שבאלך את לא חייבת לאף אחד שום דבר, זה הגוף שלך ואם מישהו לא מקבל את זה זה בעיה שלו

לדעתי זה לא נורא שהחברה לא ישר תמכה בך, זכותה גם להביע את דעתה בנושא אתן אנשים שונים ויש לכן דעות שונות זה בסדר יש לי חברות שמאמינות באלוהים ויש כאלה שלא אני לא מתווכחת איתן בנושא הזה כי זאת הדעה שלהן וזה בסדר לא חייבים להסכים על הכל .... דווקא טוב שהיא אמרה לך את דעתה הכנה ולא לבשה איזה מסכה , אם אתן באמת חברות היא יכולה להרגיש בנוח להגיד את דעתה האמיתית ולא צריך לשקר

אני מאמינה בתקשורת , במידה ואת לא רוצה לוותר על החברות שלכן אז תספרי לה שתהיי מוכנה שבי איתה פנים אל פנים ותסבירי לה כמה את מעריכה את הכנות שלה אבל את צריכה ממנה תמיכה , אוזן קשבת והבנה , תגידי לה שחברות בעינייך זה שילוב של הדברים האלה. את לא צריכה להתנצל על ההחלטות שלך , לא על מתי לספר ולמה את רוצה הריון ועם מי, מה שטוב לה לא בהכרח טוב לך!

קודם כל חיבוק ענק !!! 🤍🤍 עברת דברים מאוד מטלטלים בתקופה האחרונה, שמחים מאוד ועצובים מאוד. מותר לך להחליט מה את לא מרגישה בנוח לספר ומה כן ומתי. ולאף אחד אין זכות להגיד שזה לא בסדר שלא סיפרת לו מלבד האבא של הבייבי. במיוחד שהתגובה שלה להריון הראשון כיבתה אותך. עם זאת- לא הייתה לה כוונה רעה. לגבי זה שנעלמת-גם זה מותר לך. עברת הפלה, אבא שלך נפטר ! זה טלטלה !!!! הגיוני מאוד שתרצי להיות פרטית יותר בהריון הנוכחי ושוב-זו זכותךךךך !!! כנראה שלא הרגשת את התמיכה שהיית צריכה ולכן לקחת צעד אחורה… שבי איתה ודברי איתה בכנות תסבירי את מה שהרגשת ושאת מעריכה את זה שהיא הייתה כנה אבל שזה כנראה היה טיימינג לא נכון בכלל להביע ביקורת על ההריון ממש אחרי שהוא נגמר בהפלה ושזה היה רגע שהיית צריכה בו תמיכה טהורה ולא ביקורת. לטעמי אין לך על מה להתנצל גם לא על זה שנעלמת, בתקופה כזו בחיים שלך עם אבא שלך וההפלה וההריון החדש והתקוות שהוא הביא איתו את צריכה להרגיש מוקפת באנשים שירימו אותך … את היית במקום מאוד רגיש ואת זו שהיית צריכה את התמיכה של החברות שלך ולא ההפך אם הן יודעות שעברת הפלה ובזמן מאוד מקביל קרה מה שקרה עם אבא שלך ולא נלחמו לראות למה את נעלמת הטעות היא שלהן… בקיצור - שבי ודברי איתה בכנות תגידי את מה שעל ליבך לא רואה סיבה שהיא תכעס עלייך ואם כן אז זה חוסר רגישות ענק והבעיה אצלה אני מניחה שאם אתן חברות כאלה טובות היא תשמח בשבילך 🤍🤍🤍 מזל טוב על ההריון ואמן שיהיה קל ולידה קלה ובידיים מלאות !!! ❣️❣️❣️❣️

קודם כל הריון משעמם ובידיים מלאות. לגבי החברות האם היא סוג של חברה שאת רגילה להתיעץ ולשאול ולכן גם כאן הביעה את דעתה? לגבי החברות בניכן יכול להיות שהן תבנה אותך יכול להיות שלא זה שלהן וזכותן להחליט שהן נפגעו וכד. בכל אופן קחי בחשבון שגם כשתספרי להן הן כנראה במקום אחר בחיים המשיכו את שגרת החיים שלהן והתרגלו כמה חודשים לא להיות איתך בקשר יכול להיות שתחזרו ותיהיו חברות ויכול להיות שמבחינתן הקשר נותק בגלל הצעד שעשית. וזה בסדר גמור זאת הבחירה שלך ואת לא צריכה להצטער על ההחלטה שלך

שהיא ? תסלח לך? איזה מן חברה רודה בך ומורידה אותך ככה זאת בעיניי לא חברות סורי גם אם רוצים לומר אמת יש דרך גם אם היא הכי דןאגת בעולם

אנסה לענות לכולכן ביחד- אז זהו התהליך היה ככה אבא שלי נפטר כמה חודשים אחרי שהוא נפטר גיליתי שאני בהריון כמובן שמחתי ממש למרות שכאב לי שהילד שלי לא יזכה להכיר את סבא שלו/ה אבל קיבלתי את זה והתמקדתי בזה והתרגשתי כי אמרו לי זה גלגול נשמות וזה והיא הייתה נגד זה כי לדעתה אני הורסת לעצמי את החיים,היא לא אמרה לי לעשות הפלה או איחלה לי את זה אבל היא אמרה לי שהיא תומכת בי לא משנה מה אבל היא חייבת להיות כנה איתי ואמרה לי שלדעתה אני הורסת לעצמי,לנו,ליתר דיוק את החיים ושזאת טעות ענקית אבל זאת בחירה שלי בסופו של דבר,אחרי שקרתה לי ההפלה הרגשתי פחות תמיכה ממנה הרגשתי שהיא סוגשל שמחה באיזשהו מקום שאני לא הורסת לעצמי את החיים לפחות זאת הייתה התחושה אולי אני סתם מגזימה כי הייתי על הורמונים ולעבור שתי טראומות כאלה בהפרש כזה קצר זה לא קל(אבא שלי ז"ל נפטר בסוף יולי וההפלה קרתה בסוף ינואר תחילת פברואר ואז גם הייתי חולת קורונה בגלל המיון)אבל היא כן שלחה לי הודעות וניסתה לדעת איך אני מרגישה והן כל הזמן ניסו לשלוח לי הודעות ולנסות להוציא אותי מהבית כדי שלא אשקע בדיכאון אבל דחיתי ודחיתי את זה כמה שרק יכולתי כי היה לי קשה לדבר על זה ובכלל להודות שזה קרה רציתי להכחיש הכל רציתי שכל הכאב וכל החרא יעלם אז גם אני נעלמתי,בהתחלה עוד איכשהו ניסיתי לדבר ולנסות להסביר אבל הבנתי מהר מאוד שלאף אחד אין מה לעשות עם זה ואף אחת לא תבין אותי כי הן לא נמצאות בשלב הזה בחיים של להיות בהריון או לחשוב על הריון(באותה תקופה גם רק לי ולעוד אחת היה בן זוג רציני השניים האחרות רווקות לגמרי אז אפילו זוגיות לא כלכך היה)הבנתי שאנחנו פשוט בראש שונה לגמרי ואני כשקשה לי אני ישר מסתגרת בעצמי תמיד הייתי כזאת אני נעלמת מהעולם נעלמת לכולם לא מדברת ולא מספרת לאף אחד מה עובר עליי אני סובלת את הכל לבד עד שזה מתפוצץ וגם זה בדרכ באמצע הלילה כשאף אחד לא רואה ומבחוץ עושה את עצמי כאילו הכל טוב.והן מכירות אותי ונראה לי שלא הפתיע אותן יותר מידי שנעלמתי אחרי מה שקרה ואחרי ניסיונות שלהן להיפגש איתי ולדבר איתי וכל הסינונים שלי נראה לי הן פשוט הבינו שלא יעזור לנסות לחפש אותי ושאני אכתוב מתי שאוכל,אבל חושבת שגם באיזשהו מקום נעלבו ולקחו את זה קשה כי הן באמת ניסו להיות לצידי אבל לא הייתי מוכנה לשום דבר מזה,אני בעצמי בקושי התמודדתי עם עצמי,בקושי אכלתי שתיתי בקושי יצאתי מהבית,ואם יצאתי זה היה בלילה לשעה שעה וחצי לצאת לסיבוב לנשום אוויר כי התחילו לי כאבי ראש וכאלה וזהו,הגעתי למצב שאם צריכה לצאת ביום מהבית פחדתי,הרגשתי אבודה כי פתאום אני בסביבת אנשים שזה היה משהו שלא היה לי מזה חודשים,זה היה רק אני הטלוויזיה וארבע קירות,ובן זוג שמנסה לתמוך אבל נשבר גם כן כי גם לו זה היה ממש קשה לקבל את זה עד היום לא מעכלים את מה שקרה. וכן באיזשהו מקום אני מקווה שהיא תסלח *לי* ולא אני לה כי ממש קצת זמן לפני שנטשתי אותה היו לה בעיות עם גברים וסבא שלה שהיא הייתה כלכך קשורה אליו נפטר ולא הייתי מסוגלת לתמוך בה ופשוט עזבתי,עזבתי אותה ועזבתי את הכל,אני יודעת איך זה לאבד מישהו קרוב וכשלי זה קרה היא ישבה איתי וניגבה לי את הדמעות וחיבקה אותי שעות ושלחה לי כל יום 50 אלף הודעות כדי לדעת איך אני מרגישה,כל דמעה הכי קטנה שלי היא הייתה ליידי וישר קמה וניגבה לי את הדמעות וניסתה להצחיק אותי ולהוציא אותי מזה ואני לא הייתי שם בשבילה באותה צורה אני מרגישה ממש חרא על זה.והיא באמת מדהימה והכנות שלה והאהבה שהיא מעניקה לבן אדם זה משהו מיוחד באמת.

הייתי רוצה שהבת שלי תגדל תדע שיש לה עוד בן אדם חוץ ממני ומאבא שלה שיהיה פה בשבילה ויתמוך בה וידע להגיד את האמת הקשה בפרצוף ועדיין יהיה זה שיהיה הראשון לרוץ כדי לעזור לך,אני רוצה שהיא תגדל עם מישהי שתהיה כמו אמא שנייה בשבילה אני חולמת שיהיה להן את הקשר שהיה לי איתה לפני שנעלמתי לה ככה.

גם הכי "מצחיק" אחרי המוות של אבא שלי(הוא נפטר מסרטן ריאות דרגה 4 שגילו ממש בדיעבד והיה כבר מאוחר כאילו אשכרה מהרגע שאמרו לנו שיש לו סרטן ויגיע דחוף לבית חולים ועד שהוא נפטר עבר משהו כמו שלוש וחצי ארבע שבועות זה היה ממש מהר הכל)היו לי חודשים על גבי חודשים סיוטים הוא תמיד בא לי בחלומות לא היה לילה כמעט שלא חלמתי עליו,ואז אחרי שנכנסתי להריון פתאום הסיוטים נעלמו והפסקתי לחלום עליו,כמה לילות לפני שקרתה לי ההפלה חלמתי שהוא נמצא עם איזשהו ילד קטן בגן והוא היה נראה יותר צעיר ממה שזכרתי אותו היה ממש יפה הכל היה כלכך שליו ויפה מסביבו והוא נידנד את הילד בפארק והם צחקו וחייכו ושמחו כלכך ביחד וזה היה חלום כלכך מדהים ויפה ומרגיע עד שקרתה ההפלה והרגשתי שהוא הראה לי את העתיד שהוא ידע שזה מה שעומד לקרות והוא רצה להראות לי שהכל בסדר והוא ביחד איתו ושומר עליו ולא רע להם.מאז לא היו לי עוד חלומות עליו אפילו לא אחד.אבל היום בבוקר אחרי שסוף סוף הצלחתי להירדם אחרי לילה שלם בלי שינה חלמתי על סתם משהו רנדומלי שלא קשור לאבא שלי בשום צורה אבל פתאום באמצע החלום החלום כאילו נעצר,שמעתי את הקול שלו,בכזה בירור,הוא קרה לי בכינוי שלי וזה היה נשמע כאילו הוא צריך עזרה ומנסה להעיר אותי,זה הרגיש כלכך אמיתי וכלכך חזק כאילו הוא באמת עמד מטר ממני וניסה להעיר אותי כמו שהוא היה עושה פעם,התעוררתי ישר קפצתי מהמיטה חיפשתי מסביבי ומן הסתם לא ראיתי ולא שמעתי אותו חשבתי אולי דמיינתי אולי זה היה הבן זוג ניסה להעיר אותי אבל לא הוא שכב ליידי וישן עמוק לא זז אפילו,ניסיתי לחזור לישון ולשמוע ולהבין מה הוא רוצה אבל לא הצלחתי,פשוט המשכתי לשמוע את הקול שלו מתגלגל לי בראש כאילו הוא קורא לי. זה היה כלכך מוזר וחושבת למה זה קורה אולי בגלל שהחלטתי לספר לכולם לגבי ההריון (לא דיברתי עם האחיות שלו ועם ההורים שלו מאז שהוא נפטר במיוחד לא עם אמא שלו סבתא שלי המגעילה שהאשימה אותנו במוות שלו)ואתמול אחרי שהתפרקתי וכתבתי את הפוסט והכל אמרתי לעצמי שאני מוכנה,מוכנה לפתוח את הנושא הזה.

תעשי מה שנוח אך ורק לך! היא בכלל לא צריכה להתערב ועם חברה כזאת הייתי מרגישה בנוח לא לספר..

יואו ממש מרגש שאבא שלך בא אליך בחלומות 💕

הייצי אולי מתבאסת אבל אין פה עניין של לסלוח זן זכותך והייתי ממש שמחה לך מלבד זה שאני שתי הריונות שלי סיפרתי בשלב ממש מאוחרת לחברות

טוב,אשתף אותכן ואעדכן אותכן כי אין לי למי לפרוק ועם מי לדבר- אחרי שכתבתי את ההודעות כבר מאתמול עוד מלםני אפילו שכתבתי את הפוסט ופשוט לא שלחתי לאף אחת כי רציתי קודם לדעת מה הסיכוי שלי להחזיר את הכל למה שהיה וגם כי הרגשתי שחייבת לשתף מישהו לא משנה מי בסוף לא שלחתי את ההודעות אתמול כמו שתכננתי כי זה באמת גרם לי לחשוב על הכל מהתחלה ולחשוב טוב טוב אם זה באמת מה שאני רוצה והינה אני מוצאת את עצמי שוב פעם ערה בשעות האלה וחושבת על זה אבל מה?הפעם שלחתי את ההודעה שרציתי(שלחתי בנתיים רק לחברה שהיא כמו אחות ולשתיים האחרות לא כי מצד אחד לא רוצה שהיא תחשוב שמזלזלת בה ומספרת להן בו זמנית כי גם בהודעה ציינתי שהיא הבן אדם הראשון שרציתי לספר לו שאני בהריון וששאר הבנות עדיין לא יודעות)ומצד שני פשוט הבנתי שאף אחת מהן לא ערה בשעות כאלה משום מה וחושבת לחכות לבוקר ועל הדרך לפי התגובה של אחת מהן אדע בערך לאיזה תגובה לצפות ומה עומד לקרות. החדשות הטובות הן שלפחות היא לא חסמה אותי בווצאפ(קלטתי פתאום שלא עוקבת אחריה באינסטגרם ואחרי עוד חברה למרות שלא הורדתי מהן עוקב ובחיים לא הייתי מורידה,והיא שינתה את הצבע של הרקע באינסטגרם בשיחה הפרטית שלנו לשחור ובווצאפ בכלל היא שלחה לי הודעה לפני חודש וישר מחקה אז לא יצא לי לראות מה היה רשום שם ואולי זה בכלל בטעות?,וחוץ מזה היא גם יצאה מהקבוצה שלי איתן בווצאפ אז חשבתי שהיא גם חסמה אותי בפרטי)מתברר שלא והיא קיבלה את שתי ההודעות שלי (ניסחתי הודעה ממש ממש ארוכה וחופרת ומפורטת כדי שתבין אותי וזה היה כלכך ארוך שלא נתן לשלוח הכל בהודעה אחת🫣