הי החלטתי להתייעץ על המצב שלי כי הלב והמצפון נאכלים לי מרגישה שהסבתי המון נזק רגשי לאופי של הילד שלי. בקצרה אספר, הילד שלי היום בן שנתים וחצי מהרגע שיצא מהבטן יצא לי ילד מרדן ועקשן שיהיה בריא ולא אני לא מקטלגת את הילד שלי יש לו אופי שובבי וזה שקוף לכולם בייחוד לי כאמא שתמיד שמתי מגננות עליו והגנתי מפני כל אחד שהעז לקטלג לי אותו. הילד שלי נכנס למשפחתון בגיל שנה ו-3 הוצאתי אותו משם בגיל שנה ו-8 לערך, מסיבות רפואיות שהיה חולה בלי הפסקה ונשרפתי כבר לראות את הילד שלי תת משקל וזרוק עם אנטביוטיקות הרגשתי צורך להגן עליו בחרתי בבריאות ולא באושר, כל הזמן משכתי את עניין הגן לא להוציא אותו לא להוציא כי ידעתי שאפגע באושר שלו שאני לא מסוג האמהות שיודעות לשבת 24/7 ולצאת ובאמת להתמסר 24/7 לשעשע פעוט, אני מסורה לו בכל רמח איבריי ויתרתי על הכל עבורו מהרגע שנולד ביטלתי רת עצמי אבל אני נטולת עזרה זה אומר שאני אמורה לתפקד בבית ולהכין לו ולנקות ואת כל המטלות שיש בבית ואני מנסה זה גם כל כך קשה כי הכל איתו מלחמות מקלחת זה מלחמה לשבת באוטו מלחמה להלביש מלחמה הכל בתנאים או מסך כדי שבאמת ישתף איתי פעולה. הרמתי את עצמי מהרצפה והחלטתי לנסות כמה שיותר, להוציא אותו יותר לבטל את הנקיונות ולמצוא זמן אליהם בסוף היום, אומנם נזכרתי מאוחר אבל אני כל הזמן חיה בשפיטה עצמית ומצפון שמנסה להתעלות על עצמי, מה שקורה זה שהלכנו לאבחון אצל קלינאית כי הילד לא מדבר לגילו אני הולכת לגן עם אמא התחלתי לאחרונה כן, ואני מבינה שהילד באיחור בדיבור הוא עם נוזלים תמידיים באוזניים ביצענו בדיקת שמיעה שאין קשר לנוזלים לדיבור באבחון של הקלינאית היא אמרה שהילד מבחינת קוגנטיבית מותאם לילד בן שנה ושמונה ולא כמצופה כילד בן שנתים וחצי אני לא מפסיקה לבכות ולחיות תחת הלקאה עצמית שאני אשמה, נכון שבחרתי בבריאות שלו אבל אולי הסבתי לו נזק? אולי הוא לא מדבר ומרדן בגללי? בגלל שאני לא מצליחה להציב לו גבולות כי אני יותר מדי רגישה אליו ונכון שילדים זקוקים לגבולות אני משתדלת אבל אני נתתי לו לחיות בחופשיות שילכלכך שיתלכלך ראיתי בזה כמשהו בריא שהילד לא יחיה תחת חוקים כמובן שדברים מסוכנים אני קשה איתו אבל עברתי איתו כל כך הרבה רגשי ולבד בלי עזרה של אף אחד מגיל אפס שבאיזה שהוא מקום כבר הרמתי ידיים העיקר שאצליח לתפקד אני יודעת שהפוסט אולי יגרום להרבה ממכם להרים גבה ואולי להגיד איזה אמא רעה אבל אל תשפטו אותי אתם לא בנעלים שלי. אני רק רוצה לדעת ממישהי מקצועית או מנוסה האם בגלל שהילד לא ממושמע להוראות, ויש לו אנטי לאנשים מבוגרים בהתחלה אחר כך יותר מתחבר, האם אני אשמה בזה? מה אני אמורה לעשות? אני מבולבלת וחסרת הכוונה אני לא יודעת מה לעשות כבר תודה סליחה שהפוסט ארוך

אני לא חושבת שיש לך מה להלקות את עצמך את בסהכ פעלת מהפן הרגשי והיה חשוב לך הבריאות של הילד אבל אל תתעסקי עכשיו בלהרגיש רע תתעסקי בלגרום לו להתפתח לעשות איתו את התרגילים של הקליניאית

את ממש לא אמא רעה ההפך את אמא טוב ודואגת וזה שאת מרגישה צורך לשתף זה רק מראה שאת א מ א תתכונני כל החיים להיות אמא זה אומר לדאוג, ואל דאגה ילדים נוטים לשנות אופי זה שהוא עכשיו עקשן זה לא אומר שיהיה ככה תמיד! אני מאמינה ובטוחה שאת אמא טובה ,ורק אמא יודעת מה הכי טוב לילדיה, שבוע טוב

הילד הראשון היה ממש דומה למה שתיארת בסוף אבחנו אותו בתקשורת. אז קודם כל תדעי שזה לא רגיל וזה נורות אדומות קלי אותן לאבחון שיוכלו לעזור לך ולכוון אותך מה לעשות דבר שני תדעי שעשית את המקסימום ואת מדהימה ולא אמור להיות לך כ"כ קשה. אני ראיתי את זה אחר כך בילד שני שהכל היה שונה אצלו