אשמח לעידוד/ עיצה בלי שיפוטיות הריון ראשון אתמול גילינו שיש לנו בן. שבוע 25 ורק עכשיו החלטנו שאנחנו רוצים לדעת מה יש לנו.. מאוד רציתי בת. אבל מאוד. מהרבה סיבות. אני ישקר אם אני יגיד שאני לא מאוכזבת שזה בן. איך מתמודדים עם זה? מה נכון לחשוב? אף פעם לא היה לי ילד אז אני לא יודעת מזה בכלל. מאמינה שמי שכבר יש לה יודעת כמה זה לא ממש משנה וזה מיוחד לא משנה מה זה. אבל, במקום שאני נמצאת אני עדיין לא יודעת מזה התחושה של לקבל ילד לידיים ועד כמה בסופו של דבר זה ממש לא משנה.. עכשיו מה שיש לי בראש זה רק - שרציתי בת. ויש לי שמות רק של בנות. ולא מתחברת להרבה שמות של בנים.. ולזה שאני באה מבית של בנים ובעלי בא מבית של בנים וכל האחיינים שלנו הם רוב בנים וזה כבר לא מיוחד עוד בן…. וזה שאני צריכה להפיק ברית שבוע אחרי לידה… ולא יודעת איך בכלל מגיעים לארוע שבוע אחרי לידה… ועוד ארוע שלך וכו וכו… המחשבות לוקחות אותי רחוק למקומות שליליים ופתאום הרבה פחות שמחה אפילו שמחכה ומצפה לילד שלי.. ואני כולי מצפון שאני מעיזה בכלל להרגיש ככה ולחשוב ככה, כשיש לי יצור חי וניסי בבטן שלי… אשמח ממש לשמוע אתכן ולקבל עיצה/ עידוד/ הזדהות וטיפים איך להתמודד ואיך לחשוב יותר נכון ולהרגיש טוב יותר

חשוב מאד שאת לא תשפטי את עצמך! ותתני מקום וביטוי לכל רגש שעולה בך.. זה קורה בהריון וזה נורמלי. תני לזמן לעשות את שלו ולאט לאט תראי איך שאת מתחברת וככל שתרגישי אותו בועט וקיים בתוכך תראי איך שאת נמלאת אהבה ורצון עז לחבק אותו ולא משנה אם זה בן או בת. לגבי הברית ושאר הדברים שכרוכים ומלחיצים.. קחי לך רגע לנשום בלי לחשוב על כלום ותתני לעצמך להירגע. אם יש לך את מי לשתף בעל/אמא/חברה וכו'.. תשתפי זה יעזור לך מאד רק עצם הפריקה והשחרור. אני מאמינה שאנשים קרובים יכניסו אותך לפרופורציות ויגלו רצון ונכונות לעזור וזה יקל עלייך. תנסי לחלק את הדברים ולא להעמיס על עצמך ברגשות ומחשבות כי זה מתכון ללחץ וההורמונים של ההריון לא מוסיפים. (אני מדברת מניסיון דומה מאד). בכל מקרה, זכית!!! יש בנות שמחכות ללחץ הזה. אחרי הלידה את תיווכחי לדעת באיזו מתנה יפה וזכה זכית! בהצלחה אהובה❣

גם אני רציתי ממש בת והייתי בטוחה שזו בת והייתה לנו כבר רשימה לשמות של בנות וזה בן… קצת מבאס, ברור. אבל יש יתרונות בלהיות גבר בעולם והוא יהיה הבן שלנו ונאהב אותו מאוד. נראה לי את עוד בשוק, זה יעבור… הכל טוב, העיקר שיהיה בריא.

הרבה בנות משתפות מה שאת חווה. אני האמת טיפלתי בתינוקות בנים בעשור האחרון, מגיל אפס עד גיל 3, והיתה לי אינטואיציה שיהיה לי בן ובסוף יש לי בת. משום מה המחשבה שיש לי בת מעלה בי המון מחשבות, התנגדויות לעומת בן... אני חושבת שזה חלק ממסע ההורות, מה המגדר מעלה בך? למה לא בן? למה כן בת? אני הבנתי שאם יש לי בת היחסים שלה עם בעלי יהיו ייחודיים באופן אחר אם היה בן, וגם כל הנושא של "להיות בת" כיווץ אותי כי לי לקח זמן להתחבר לנשיות שבי... אני חושבת שזאת הזדמנות לחקור.. בסופו של דבר אנחנו מפנטזות על איך דברים יראו, במציאות הכל אחרת.

בהריון הראשון שלי כל כך רציתי בת. יש לי רק אחים, לבעלי יש רק אחים אז תמיד הייתי לבד. 20 דקות אחרי שהרופא אמר לי שיש לי בן, עברתי ליד חנות עם בגדים של בנות ופשוט התחלתי לבכות. היום הוא בן 4 ואני פשוט מאוהבת בו. אני מכורה לחיבוקים שלו ומסניפה אותו לפני שהוא נרדם. זה יקרה גם לך, אני בטוחה. העיקר שיהיה בריא

וואי כל כך מעודד… למרות שעדיין לא השלמתי עם זה