וכשהיא חולה זה הכי קשה... קשה לי להכיל, להיות שם בשבילה, לטפל, לעשות את התפקיד שלי דווקא ברגעים האלו, כשלא מושלם לי, אני מתפרקת, מתרחקת, מתעצבנת על זה שהיא בוכה כל היום, קוראת לה בשמות גנאי. אני מרגישה כמו מפלצת. ובטח שאני לא עוזרת לה להחלים אלא להפך וגם הופכת את עצמי לפרח נבול יחד איתה במקום לשדר לה חוזקה. לא יכולה להיות לה האמא שהיא צריכה, מי יחבק אותה אם לא אני? מי יגיד לה מילים מחזקות אם לא אני? אני שונאת את עצמי ובטוחה שגם היא שונאת אותי. נכון שיש לה גם אבא אבל מרגישה שאין לי סבלנות להכיל אותה כי יש לי גם קטן בן חצי שנה יש ילדים חטופים בעזה ואני מעזה להתלונן. אוף צריכה חיבוק של אמא בדיוק כמו שהבת שלי צריכה כנראה

חיבוק♥️ מה איתך? איך המצב רוח? מדברת על סה עם מישהו?

בטוחה שכל אמא מזדהה איתך כרגע. גם אנחנו אנושיות וחוות תסכולים, קשה להיות חזקה לאורך כל היום כל הזמן. גם לנו מותר להתפרק. הכל בסדר ותזכרי שהכל זה תקופות שגם הן חולפות..

תחשבי כל פעם כשהיא חולה, על עצמך שאת חולה. כמה את צריכה את הדאגה המעטפת והחום. כמה לא היית רוצה שיקראו לך בשמות גנאי כשאת חולה ויתרחקו ממך.. בטוחה שזה יעזור לך בחיזוק הקשר איתה! ואם את מרגישה שזה משתלט עלייך אז לשתף את בעלך בתחושות האלה ואפילו איש מקצוע 🙏🏻