סתם רוצה לשתף... אחרי שנה וכמה חודשים של ניסיונות ובדיקות, מעקבים, כדורים והרבה דמעות נכנסתי להריון והיום תודה לאל בשבוע 16. גם לפני כן כשבכלל לא ניסינו ונמנענו (רצינו להספיק דברים אחרים קודם שקשה לעשות בהריון או עם ילד קטן), וגם כשהיינו בתהליך של הניסיונות- היו אנשים קבועים במשפחה המורחבת שבכל הזדמנות חפרו על מה עם ילדים, אתם לא מתגרים מהאח הזה והזה שנולד לו תינוק?, אתם לא מרגישים שצריך להרחיב את המשפחה? וכו'. כמובן שכל אמירה כזאת ובמיוחד בזמן שניסינו הייתה כמו סכין בלב. גם עכשיו אחרי שסיפרנו אני מרגישה כעס כלפי אותם אנשים שלא הרפו, ושלא מגיע להם בכלל שידעו. אם יש פה מזדהות.... אני רק פורקת בתקווה שיעזור לי להרגיע את הכעס ולא לשמור הכל בפנים.

צודקת לגמרי! היתה לי דודה שגילתה על ההריון שלי כי היא חיטטה כשהייתי רק בשבוע שש ואחר כך עברתי הפלה, כרגע ברוך השם בהריון, בשבוע 13 ולא מתכוונת לספר לאף אחד שם עד שלא תהיה ברירה.. והכנתי את עצמי שאם היא תשאל משהו אני אענה בתקיפות שזה לא עניינו של אף אחד חוץ מאיתנו. אם לא תסבירי לאנשים שזה לא מתאים שהם שואלים הם לא יעזבו אותך.

את צודקת ךגמרי וחבל שסיפרת.... הם התקדמו הלאה ואת עדיין עם המועקה הזאת מהם

אני כל כך מבינה אותך. אומנם אני רק בשבוע 5 אבל אחרי כל מה שעברתי אחרי כל האנשים החצופים והחטטנים משהו בי לא משחרר ואפילו לא בא לי לספר להם כשיגיע הזמן חוצפה של אנשים זה משהו, יש גם כאלה שפשוט אין להם מוח