עכשיו כשהסוף מתקרב- כל הפחדים מציפים פחד מהלידה, על עצמי, עליו... אני מחכה להיות איתו לבד ורק ככה להכיר אותו אבל אני פוחדת שבהתחלה המשפחות יהיו סביבי בביהח/בברית/בבית ואני אהיה חסרת בטחון מולם, במיוחד מול אמא של בעלי, היא מקסימה אבל לפעמים דופקת משפטים לא במקום. ובכללי הרגשה של פחד מציפה אותי. בא לי רק להיות איתו בבית לבד ועם בעלי ושיעזבו אותנו בשקט.

מאמוש בחיים אל תרגישי חסרת ביטחון! זה התינוק שלך את נשאת אותו בתוכך 40 שבועות ואת היחידה שיודעת מה הכי טוב לו! זה אינטואציה אימהית שאין לה תחילף!!! גם אם יעירו לך שחם לו, קר לו, הוא רעב, עש קקי וכו תכלס את היחידה שבאמת תדעי מה הוא צריך!! ואל תשכחי שבשבועות הראשונים את תיהי קצת מותשת מהלידה ולדעתי זה יהיה טוב להיות מוקפת במשפחה שתוכל לעזור ולתת לך לישון... אל תדאגי יהיה לך כל כך הרבה זמן איתו לבד שאת תתגעגעי לזה שמישו אחר ירים אותו ירגיע אותו או יקלח... קחי את זה בכיף ופשוט אל תתיחסי להערות... וחוצמיזה אם לא בא לך תוכלי להיות בבית ולבקש שלא יגיעו ולא יבקרו עד שתרגישי בנוח מספיק