יש לי שאלה ואני חלילה לא שיפוטית. אני קוראת פוסטים של נשים שטוענות שהחיים שלהן לכאורה ״נעצרו״ או ששמו הרבה דברים בהולד עם ילדים בבית, ואני מבינה שיש צורך לעשות דברים בשביל עצמנו ולא רק בשביל התינוק, לצאת, לנשום אוויר, אפילו לטוס… אבל באמת אני קוראת על אמהות ל3-4 ילדים שמרגישות שהן לא מגשימות את עצמן ושקשה להן. לא מרגישים את זה מהילד הראשון? אז למה להביא עוד ילדים?

צריך ללמוד לא לשים את הילדים במקום הראשון תמיד, וכן להיא ילדים לעולם כי זה חלק מהתכלית להורחד נשמות לעולם הזה, וה' יעזור תתפללי עליהם שילמדו להיות עצמאיים וכשמחתנים אותם ורואים מהם ילדים זה אושר שרואים את הגלגל ממשיך וממשיך....

החיים נעצרים מהילד הראשון , אני לא חושבת שזה משנה באמת כמות הילדים כי ילד אחד גם משבש את הכל (משבש לטובה כמובן) לי מאוד קשה עכשיו עם הילד שלי (בן שלושה חודשים ילד ראשון) ועברתי לידה והחלמה נוראית ואני כל יום חושבת על כמה בא לי להביא לו עוד ועוד אחים כדי שהוא לא יהיה לבד ולא ירגיש לבד לעולם אחרי שחס וחלילה אני ובעלי נלך , מי ישאר לו? האחים שלו. מה גם שילדים הם ברכה והם ממלאים את החיים באור ואהבה אינסופית! ובגלל זה אני חושבת שעם כל הקושי והחיים העצמאיים שלנו שנעלמו , חשוב להמשיך להביא ילדים ולא להפסיק בילד הראשון כי קשה

אני פשוט חושבת שלהביא ילדים זה הרבה יותר משמעותי מכל בחירת קריירה שתהיה לי. אז נכון כשהם קטנים זה קשה אבל שיגדלו ויהיו עצמאיים ואני אוכל להינות מהפירות. חוץ מזה שזה גם דחף אנושי להביא צאצאים לעולם .

לא פשוט אבל משתלם בסוף, בעזרת השם שיהיה לכולנו בתים מלאים באושר הזה