חוסר סבלנות ועצבים על כולםםםם בסוף ההריון עוד רגע נכנסת לשבוע 40, הריון ראשון חברות לא מפסיקות לשאול אם ילדתי ומה קורה ואם יש התקדמות.... גם כשאני אומרת להן לא לשאול אותי יותר כי זה מעצבן הלחץ הזה במשפחה מקטינים מכל תחושה שאני מרגישה, כולל צירים שיש לי כבר מעל שבוע.... אמא שלי לא מפסיקה לייעץ לי להמשיך לעבוד עד הלידה ואני כבר כאובה ועייפה ורוצה שקט אין לי עצבים לטלפונים של אפחד ולא בא לי להיפגש עם אף אחד כל ציר/צירון שמגיע מאכזב אותי שהוא לא נהיה סדיר כל לילה אני נרדמת מהתרגשות שאולי אתעורר ויתחילו תירים סדירים ונלך לבית חולים ללדת וכל בוקר מתעוררת מאוכזבת שלא. אני יודעת שזה קרוב ואני יודעת שבהריון ראשון זה בדרך כלל לוקח יותר זמן אבל אני משתגעת כברררר!!!!! מה אפשר לעשות? קניתי ספרים טובים ורואה סדרות ומתקלחת כדי להירגע חמש פעמים ביום.. חחח

שימי טלפון על שקט ותדאגי לעצמך לשקט נפשי

אנונימית הרגשתי בדיוקקקק כמוך עד שילדתי אתמול חחחח בשבוע 40+2. תקשיבי.. לגבי חברות פשוט הפסקתי לענות (כן כן נמאס לי גם אני ביקשתי והבטחתי לעדכן את כולן אבל די כמה אפשר???), כל בוקר הייתי מתעוררת מאוכזבת שלא ילדתי ועל המשפחה אני בכלל לא מדברת:) זה נשמע ממש לא מרגיע אני יודעת אבל בסופו של דבר זה יקרה!!! והכל יעבור ואת תשכחי מהכל :) אז שולחת לך מלאא כוחות (תאמיני לי את תצטרכי אותם בלידה) וסבלנות!!:)

וואו בול מה שהרגשתי! הכל יעבור בקרוב

עברתי אותו דבר!! את יודעת מה עשיתי? פשוט שיתפתי את בעלי ב ה כ ל ... והוא פשוט היה שם בשבילי בכל רגע נתון. תמך ועזר... בעיקר לשקט הנפשי שלי...

אני משתפת את בעלי, הוא היחיד שיש לי חשק לראות , להיות איתו, לדבר איתו.. ולציין שאני בנאדם מאוד מאוד חברותי ומשפחתי! נהייתי קצרה עם כל שאר העולם.. איזה כיף שיש מי שמזדהה איתי בתחושות האלה! זה כבר עוזר קצת:heart:️

אז תתעלמי מקולות הרקע... תתרכזי בלהנות

קניתי שני ספרים, וכל היום אני במיטה קוראת ומתעלמת מרעשי הרקע :)

כן אני מתמכרת לסדרה חדשה ולספר חדש, מתכננת סידורים כיפיים לבקרים כשלא עמוס בחנויות שזה באמת מאוד כיף לי. אם יש למישהי המלצות לאיך להעביר את הזמן בכיף ולהעסיק את המחשבות אני אשמח מאוד! ותודה לכולכן, באמת. אף פעם לא ראיתי לנכון לשתף בתחושות שלי פה אבל האמת שזה באמת מאוד עוזר:slightly_smiling:

וואי אני אומנם "רק" בשבוע 38 אבל לגמרי מסכימה עם הרגשת הקוצר רוח... אני מלחתכילה אמרצי לחברות החופרות תאריך יותר מאוחר מהאמיתי כדי שלא ישגעו ואת החברות הטובות אני נהנית לשתף ולפרוק להן וכשאין לי כוח אני הכי בדוגרי אומרת להן תניחו לי... אז זה כיף שיש כאלו חברות... לגבי משפחה אני הבכורה וזה הולך להיות הנכדה הראשונה אז כולם גם ככה מתיחסים בכפפות של משי ומחכים שאבקש משהו אבל תכלס אני מרגישה צפיה עצקית וקוצר רוח ובאלי לקום בחדר לידה... ורק הפחד שזה יקרה אחרי המשוער משתק אותי...