שבוע טוב ומבורך . בבקשה לא לשפוט אותי על השאלה .... אחרי שילדתי התפיסה שלי לגבי ילדים השתנתה יותר נכון התחושה.. לפני שהבאתי ילדים חשבתי לעצמי שזה באמת אושר שמחה , מטרה של בעל ואישה והמשכיות כמובן היום אחרי שיש לי ילדים אני לפעמים שואלת את עצמי מה המטרה בעצם של להביא ילדים ולדאוג להם כל החיים , סוג של השתעבדות ובסוף כל אחד תופס את הכיוון שלו והולך? כאילו כל יום זה לדאוג למישהו אחר בלי באמת לחיות את החיים שלך. גם רוב החברות שלי שהתחתנו פחות יש להן זמן אז כאילו המעגל החברתי כמעט ונגמר וכל מה שקורה ביום עבודה בית ילדים אז איך אפשר להיות מאושרים ככה? ואני כן אוהבת אותם שלא תטעו אבל לפעמים זה מרגיש עבודה קשה מדי שלא נגמרת... כל הזמן לבשל לכבס לנקות לדאוג לפרנס להלביש. שמישהי תעודד אותי בבקשה ותתן לי סיבה מפסיק טובה של מה המטרה של כל זה?

אני חושבת שהרבה מהתפיסה המוקדמת שהייתה לך זה תפיסה שהחברה שלנו מקדמת כדי שאנשים יעשו ילדים… במיוחד החברה בישראל מאוד מעודדת ילודה. במציאות זה מאוד מורכב ולא רק אושר כמו שרוצים שנחשוב. אני אישית מאוד התלבטתי אם לעשות ילדים. השלב ההתחלתי מאוד קשה בעיניי, עד גיל שנה וחצי קשה לי לומר שנהניתי מהאימהות (לא קשור לזה שאני מאוד אוהבת את הבת שלי). עכשיו לאחרונה מתחילה יותר להנות ממנה (היא בת 1.7 עוד מעט 1.8) עם הזמן זה פחות עבודה פיזית ויותר אתגרים רגשיים. ומקבלים חזרה חלק מהחופש ומהעצמי שאבד. אני מתחילה לקבל ממנה גם אהבה וחיבוקים שזה די מרגש. מעבר לזה את זוכה לגדל בן אדם, לתת לו תחושה של בית ואהבה וביטחון. ויש אנשים שזה מסב להם אושר והנאה, הידיעה שהם זוכים לתת לאדם אחר את התחושה הזו. בנוסף, אני לא חושבת שילדים באמת עוזבים ונעלמים. הם ממשיכים לאהוב אותך כל החיים. אבל כן הם גדלים ומתחילים חיים משלהם. את לא חייבת לעשות עוד ילדים אם את מרגישה שזה לא בשבילך. זה לגמרי לגיטימי. יש גם אנשים שלא רוצים ילדים בכלל, או רק ילד אחד.

אני לגמרי חושבת שלהוליד זה השינוי הכי דרמטי שהיה לי בחיים. ואני עדיין אכולת כאפה על השינוי הזה... ותוך כדי מודה עליו להשם (ולא מספיק מודה...) אבל זה לא סותר את זה שאני איתך בתחושות

את אומרת בול מה שאני חושבת תמיד אמרתי ערב שישי מלא ילדם בשולחן...כיום אני אמא לילד אחד ומבחינתי עוד אחד ונגמר הסיפור אין לע סבלנות לזה המחייה קשה ממש לא באלי לקרוע תתחת בעבודה בשביל טיטול ולא באלי לא לישון בלילות וכשהם גודלים ומגיעים לגיל ההתלבגרות בכלל לא ישנים יש דאגות ויש גיל שהם מורדים כמו כל ילד...לא בשבילי מסכימה איתך

האושר זה שבגלל שהם תינוקות הכל חמוד והחיוך שלהם וזה שהל אוהבים אותך בלי תנאים ועצם זה שזה יצירה שלך את עשית אותו אבל אם יתנו לך את הבן של חברה שלך לגדל ולדאוד לו עד 120 את תאהבי אותו דבר?לא!כי זה לא שלך זה לא את עשית

תקני אותי אם אני טועה אבל הילדים שלך קטנים.. לאט זה משתחרר ויש חיים

לבנאדם יש טבע שהוא נולד עם צורך לתת להעניק לילד לכלב או למשהו אחר שהוא פשוט יעשה בשבילו הכל ויחצה עןלם בשבילו זה צורך שיש באדם וגם לאלן שאין ילדים אז הם מגדלים כלבים ונותנים להם את החיים אז אני חושבת שאם כבר להשקיע חום אהבה זמן וכסף זה בילד שמבין וגודל ויודע להחזיר אהבה ולא רק זה נחת לכל החיים זה ההמשכיות של האדם זה ממש צורך שטבוע באדם אדם ללא ילדים נחשב כמת ולא סתם לדעתי עם כל הקןשי אנשים ללא ילדים הם מסכנים

זה נכון שיש קשיים וויתורים אבל בסוף זה ילדים זה הכל זה השמחה זה האושר שלנו אפילו שהם לפעמים מוציאים אותנו מדעתנו..

ליאורה אבל אם יש אנשים שאין להם את הצורך הזה? כאילו גם נגיד שגידלנו כלבים כשהיינו קטנים מתישהו זה היה נמאס לי אז באמת הצורך הזה להביא ילדים היה בי אבל לאחר מכן התחושות קצת השתנו כשאני חושבת על זה שזה הולך להיות חיים שלמים זה קצת מרגיש כבד מדי. וזה גם עובדה שיש אנשים שלא טבוע בהם הצורך הזה כמו שיש אנשים שלא רוצים להתחתן ולא רוצים הרבה דברים שלרוב נראים לגיטמיים . ואת אומרת שזה השמחה והאושר שלנו וזאת הבעיה כי זאת תחושה שלך אני לא מרגישה מאושרת מרגישה שאין לי באמת את החיים שלי שאני רוצה. שהכל נלקח ממני יחד עם זאת יש את הרגעים השמחים והמאושרים אבל עדיין לא מרגישה מאושרת או אפילו כמו שהייתי בעודי רווקה או רק עם בעלי..

.

איזה פוסט עמוק אני אשב עליו עם הנס אחרי שאני אסיים להכניס כביסות לסדר את הבית ולהניק

בקצרה-אני חושבת שכל בנאדם רוצה שתיהיה לו המשכיות...וכן,אנשים מוכנים להקריב בשביל זה. אז נכון,זה מתיש,לפעמים מתסכל,קשה וקשוח אבל אולי זה שווה בסוף? ואיך השיר אומר?! "ילדים זה שמחה" אז אולי אנחנו לא רואים עכשיו את השמחה אלא יותר מאוחר,בעוד כמה שנים...

קודם כל הכל בראש את בוחרת איך להסתכל לי לדוג הם ממלאים אותי באושר עצם מה שהם והאושר הזה כבר שווה דבר שני אבא שלי כל החיים אמר לנו שלא באלו להשקיע כי ילדים בסטף הולכים ומה יצא לו מזה....וחמי לעומת זאת עושה הכלל למען הילדים שלו והיום אני רואה תהבדל הוא צריך קצת עזרה ישר כולם קופצים לעזור תמיד יש ילד שבא לבקר שבת חגים רוב הילדים מעדיפים שם אצלינו הפוך...אפחד לא ככ קשור לאבא או שמתאמץ מידי בשבילו

תאמיני לי תשני גישה תהני ממה שהם עכשיו תעשי אוירה טובה בבית ותראי שאחכ את רק תהני מזה וגם עכשיוו

עדי כתבת מאוד יפה

לדעתי הדעה שלך ישתנה אחרי שיגדלו קצת בהתחלה יותר קשה ויש לך פחות זמן לעצמך לאט לאט נהיה יותר קל, החיים בלי ילדים סתם ריקים ומשעממים

סוף סוף אני לא היחידה שחושבת ככה

פוסט ממש עמוק וגורם לחשוב

שהם קטנים באמת לא פשוט ועבודה וגם לאסוף מהמסגרת ולשים במסגרת לא פשוט… אבל צריך לשנות גישה ולעשות שיהיה טוב ושהילדים יהיו מחוברים ולהיות החברים הכי טובים שלהם וככה יהיה הכי כייף הכי שווה

יש לי ילדה קטנה ואני מבינה מה שאת אומרת היא מביאה לי אושר ענק לחיים שלי באמת היא נותנת אושר לזוגיות ושמחה אבל זה לא פשוט יחד עם זאת