שבוע 33. סיפרתי היום לבת שלי בת השנתיים שיש לי תינוק בבטן. עד עכשיו לא ממש הסברנו לה מה קורה. פתאום בבת אחת התחלתי לבכות ממש (בשירותים. היא נשארה עם אבא שלה). אני כל ההריון מנסה להדחיק כמה עצוב לי שיותר לא אתן לה את כל תושמת הלב שלי אחרי שהיא כל העולם שלי מאז שנולדה. אני מרגישה שהתחושה הזו לא הוגנת גם עבור הקטן שבבטן אבל מצד שני מרגישה שאני פשוט בוגדת בה. שהוא יגיע והיא לא תבין למה פתאום לקחו לה את אמא שלה. אולי זה ההורמונים אבל קשה לי ממש!

מרגישה בדיוק כמוך 🥺!

נכון, היא לא תקבל יותר את מלוא תשומת הלב. אבל, ילד לא צריך תשומת לב 24/7 ולהיות מפונק. את נותנת לה את המתנה הכי טובה בעולם שאי פעם אפשר לתת- אח/ות. את נותנת לה חבר/ה. את נותנת לה משהו שאין לו תחליף וזה הדבר הכי מדהים בעולם. ועדיין, את תראי שתתני לה תשומת לב למרות הכל.

על מה הבכי? היא תהיה מאושרת להיות אחות גדולה!! היא תרגיש בוגרת, תפתח עצמאות. ואת תוכלי להיות אמא שלה במקום התעסוקה שלה. שתיכן מרוויחות בגדול. מזל טוב!!!

לא לוקחים לה את אמא שלה !! ההפך היא מרוויחה חבר חדש לשחק איתו , אין לך מה לדאוג ולחשוב על. זה בצורה כזאת.. ההפך את צריכה לשדר לה רק אושר ושמחה והתלהבות לזה שיהיה לה אח קטן ושתצפה לו ושתתרגש . מה שאת תשדרי לה זה מה שהיא תקבל. ואם עדיין לא הסברתם לה אז תסבירו לה , תכינו אותה ותדברו על זה שיהיה לה אח קטן לשחק איתו עוד מעט

מרגישה אותו דבר😔

איזה כיף יהייה לה לגדול ביחד עם אח 😍 יש לי הפרש 1.1 בין הילדים.. כבר בני 4 וכמעט 3.. החברים הכי טובים. אנחנו עושים מלא אטרקציות, ים ,חופשות וכן.. לא משעמם להם לרגע, תמיד יש אחד את השנייה 😍 הם היו בלי מסגרות עד השנה שנכנסו לגני עירייה, לא מרגישה לרגע שאחד מהם הפסיד אותי, להפך ❤️ הם תמיד יודעים שיש מקום לשנייהם 🥰 גם פיזית וכמובן גם בלב.

תודה בנות! כל מה שאמרתן הן באמת הסיבות לכך שהחלטנו להביא עוד ילד בהפרש כזה. פשוט פתאום הכל התערער לי. מפחדת שיהיה לה קשה... מקווה מאוד שכל מה שאמרתן יתגשם גם אצלנו