שאלה על זוגיות ואבהות. זה קצת מסובך וארוך אני מקווה שאצליח להבהיר את עצמי: מכירות את תופעת ״אבא פגום״? ( כמו הקבוצת פייסבוק?) אבות שמתייחסים לאבהות כנטל, והשם מפשלים עם הילדים הם צוחקים על זה בקטע לא סבבה? אומרים שמאז שנהיו אבות נגמרו להם החיים? מתייחסים לאישה שלהם ( המכונה ״הצודקת״) כמנהל עבודה מעצבן. בעלי ואני תמיד ראינו בזה מודל מאוד רעיל של אבהות והיינו צוחקים על כאלה. כשנולד הילד הראשון בעלי היה בדיוק ההפך מ״אבא פגום״ היה אבא מקסים ובן זוג תומך וגם שהיו קשיים לא התלונן. שעברנו לילד שני חל שינוי מסויים. היה לנו באמת קשה יותר לתפקד עם שניים בעיקר בגלל שהקטן היה מזעזע בקטע של שעות שינה. ואז בעלי התחיל להתלונן בלי הפסקה, בצחוק כמובן, שזהו נגמרו לו החיים. הייתי מוכיחה אותו על זה וזה היה מפסיק לזמן מה. הוא התחיל גם כל פעם שצריך לקום בלילה לקלל ממש. אומר כוסססאומו של החיים שלי וכאלה. ברגיל זה בן אדם שלא מנבל את הפה. עכשיו נולדה לנו ילדה שלישית. הריון רצוי אם כי נקלטתי להפתעתנו מהר מן המתוכנן. כל ההריון בעלי היה אליו ברגשות מעורבים. מצד אחד שמח, מצד שני הודיע כמה נורא זה הולך להיות ושהוא רוצה לעשות קשירת צינור זרע מעכשיו. אמרתי לו שזה מאוד לא נעים לי לשמוע דוברים כאלה במהלך ההריון הוא אמר לי שנגמרו לו החיים. אז אמרתי לו - ממש לא וביקשתי שיעשה את כל מה שרוצה להספיק ואני אאפשר. אז הוא התחיל ללכת למלא הופעות מוסיקה ואני נשארתי עם הילדים והוא באמת השתפר והרגשתי שזה חמצן עבורו. אבל עכשיו אחרי הלידה ותקופה ארוכה מהמילואים קיבלתי ״אבא פגום״ על מלא: מתלונן בלי הפסקה כמה נורא זה ילדים ואיך נגמרו לו החיים ושאנחנו ״ שורדים״ ( נו באמת!) מקלל את כל העולם כל פעם שצריך לקום בלילה, ועוד יותר גרוע בעיניי - אומר לבכור שלי ( ילד בן 5) שלפעמים מסרב לעשות משימות ״אם תאמר אוף אוף אוף תוך כדי משהו שאתה לא רוצה לעשות יהיה לך יותר קל.״(מה?!) אתמול ישבנו לארוחת ערב ואמרתי לו שיש לי בעיה אם הצורה שהוא מתנסח ומחשבה יוצרת מציאות. אם כל הזמן יתייחס לילדים כ״נטל״ אפילו בצחוק, או לזה שאנחנו ״ ניצולים״ או ״ שורדים ״ או ש״נגמרו לו החיים״ בסוף זאת תהפוך להיות המציאות שלנו. וכן, אנחנו חווים קושי עכשיו. אבל זה זמני וזה קושי ״ טוב״ כי זה בגלל שיש לנו תינוקת חדשה וילדים מקסימים. ולא מסיבות אחרות ( התקופה האחרונה נותנת פרופורציה) אמרתי לו שכרגע אני לא יכלה לתת לו עוד שעות שינה אבל ברגע שנתייצב קצת אני רוצה שפעם בשבוע יקח ערב לעצמו ויעשה בו מה שהוא רןצה - חוג מפגש עם חברים הופעות … מה שצריך כדי להחזיר לעצמו שפיות. הוא היה נורא שלילי ואמר - בטח אצטרך את זה לעבודה. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להרים אותו. אשמח לשמוע מה אתם חושבות והצעות להתמודדות

בשיא הקצרה, אני חושבת שאת יותר מדי לוקחת אחריות על ההתנהגות שלו. הוא יותר שלילי ונרגן ממך, זה לא קשור אליך או למצב, זה קשור לאופי שלו. אפשר לבקש לא לדבר ככה ליד הילדים. אבל כרגע קשה לו וככה הוא פורק. אני גם חא בנאדם של להתלונן כי זה נראה לי חסר תועלת, והייתי כועסת על בעלי כשמתלונן.. למדתי שזה פשוט לא שלי וזה לא משפיע על המצב רוח שלי כל דבר שהוא מוציא מהפה.

את מקסימה ונשמע שאת עושה את הכל בשביל לגרום לו להרגיש משוחרר כשמביאים ילדים הרוב ״נופל״ על האישה ואם לבעל יש אפשרות לעזור מה טוב. תרדימו את הילדים מוקדם תעשו ארוחת ערב טובה פעם בשבוע עם נרות אם אי אפשר לצאת למסעדה תעודדו אחד את השניה גם את אחרי לידה וגם לך מגיע שירימו לך.. עם כל הכבוד

קודם כל הבגרות והאחריות והשפיות שאת מציגה ורואה את הדברים היא מאד מרשימה! אני חושבת קצת כמו בינצ'י. לתת לו את הזמן להתחפר ולהתמרמר ולהתבאס ורק להישאר עירנית שזה לא סוחף גם אותך. ומצד שני גם לא להדגיש לו ולהוכיח לו שאת שונה ובוחרת אחרת וושהדרך שלך יותר טובה או נכונה. אפילו לנסות לתת לו מקום אמפטי גם כשהוא מקטר למוות. הוא איש טוב עם בית טוב ואני בטוחה שזו תקופה שתחלוף אחרי שהוא ישחרר קצת את העצבים..

טוב קודם כל לא מזמן ילדת ולגברים לוקח זמן הסתגלות תני לו תזמן זה הגיוני מאוד...הם נלחצים הרבה יוצר ממנו

וסתם דוג אם בעלי יקום בלילה הוא כם יהפוך לבנדם חולה עצבים אני חושבת שמה שאנחנו מסוגלות הם לא תמיד מסוגלים העולם חושב ששני המינים עשויים מאותו חומר בעלי הכי מסור הכי נותן לילה אם הוא קם הוא משתגע וזה לא מפינוק..הוא פשוט לא מסוגל אז אני לא דורשת דברים שאני יודעת שמוציאים אותו מדעתו.... קיצר תני לא תזמן לעכל וגם אל תכבידי עליו בנטל של הילדה....נכון שצריך עזרה אבל לפעמים עדיף קצת פחות עזרה מאשר לראותותם מוצפים עומס

אני האמא ולא האבא ואיך שאת מתארת אותו ממש מזכיר לי אותי עד לא ממזמן. זה מה שהוא מרגיש ויש מקום לכל הרגשות .. אין מה לעשות ילדים זה לא פיקניק וגם אני ממש הרגשתי את התחושות האלו.. היום אני עובדת נורא קשה כדי לקחת את זה בקלילות ובכיף מלבד לזה שאני מטופלת תרופתית. להפך אני יותר מופתעת שאחרי שינוי מטורף כזה מחיי רווקות לכזאת מחויבות ענקית שלוקחת ממך הרבה מעצמך לא רוב האנשים מרגישים ככה 🤷🏽‍♀️

נשמע שאת אמא מדהימה ומסורה, לגבי בעלך אני חייבת לומר שהומור זו אחלה דרך להתמודד עם דברים, נכון שלפעמים קשה לשמוע דברים שהוא אומר, בעיקר על הילדים, אבל תנסי לראות את החיובי, הוא צוחק על זה ולמרות זאת נשמע שהוא מאוד משתדל ואבא טוב, אם זה עוזר לו להתמודד אז תזרמי ואל תקחי קשה מה שהוא אומר

אני יכולה להבין הרבה דברים בחיים, באמת להצדיק כמעט כל דבר אבל כששמעתי " החיים שלי נהרסו" או " איזה טעות עשיתי " וכו' כל פעם כאילו הייתי מקבלת סתירה ככה כאב לי, בכיתי מזה מלא למרות שהוא ישן בלילות,יוצא בקיצור הכל. עד שיום אחד לא תפסתי את בעלי במצב רוח ישבנו ודיברנו, הסברתי כמה כאוב לשמוע, שזה זמני.. שיחה ממש ארוכה... פשוט הוצאתי הכל מה ששמרתי בבטן אבל בלי עצבים ברגוע, סיכמנ ברגע שקשה לו הוא פשוט אומר ואני באה לעזור, להפך. ברור ש95% אני, אבל הוא באמת משתדל משתדל מאז יותר, והכי חשוב שהוא הפסיק להגיד מילים כואבות רמת העצבים ירדה משמעותית 🙂 ודרך אגב זה גם ילדים שלו, אני מניחה שהחלטתם להביא אותם לעולם ביחד, אז קצת סבלנות... שלא ימצא את עצמו יום אחד עם כל הילדים בבית לבד, ואת בספא כי מגיע לך!!! גם אישה הכי סבלנית יודעת להיות רעה 😉🌹🌹🌹

מרגיש שאתן שיפוטיות מידי. יש גם הרבה נשים שמרגישות ככה ! וגם אני אמרתי שהחיים שלי נהרסו .. אגב יש גם גברים עם" דיכאון אחרי לידה". מה הבעיה בזה שבן אדם מרגיש ככה ומוציא את זה החוצה? לא הבנתי

יש אבות שבילד הראשון מקבלים כאפה ויש אבות שבילד השלישי מקבלים כאפה גידול ילדים זה לא פשוט ולפעמים זה באמת מרגיש שנגמרו החיים במקום לנסות לאוורר אותו ושחס ושלום לא יהיה אבא פגום פשוט תני לרגשות שלו להיות זה בסדר להרגיש ככה זה בסדר להתלונן זה באמת לא פשוט ואולי באמת אתה מרגיש שנגמרו החיים ואני מבינה אותך לגמרי עוד כמה שנים זה יעבור כשהילדים יותר יגדלו

וכול כך נשמח על זה שהבאנו אותם ועל כמה אושר ומשמעות הם מכניסים לנו לחיים אבל עכשיו יש מקום לרגשות שלך וזה בסדר גמור שאתה מרגיש כך זה שהוא אומר את זה בצחוק זה בסך הכול לנסות להקליל על מה שהוא מרגיש באמת תני לו מקום אל תבהלי מזה שהוא נבהל מזה שהוא אבא ל3 ילדים בנימה זאת אזכיר את השיר אמן על הילדים שלי של חנן בן ארי "זה לא נתפס שאני אבא מקיץ מין הילדות אל המציאות שאני חי בה, זוכר איך אחרי 3 נגמר האויר אמרת חכי אמרת תראה הם קצת יגדלו ותבין"

מסכימה מאוד עם מי שכתבה לפני. בלי התמיכה של בעלי והכלה של הרגשות שלי לא יודעת איפה הייתי היום. ואם אתן ככה שופטות גבר אז אני בתור אישה שהרגישה ככה הרבה זמן מה אני אמורה לחשוב? זה רק מראה כמה יש דברים שעדיין לא " מקובלים" בחברה ובגלל זה גברים ובעיקר נשים נשארים עם התחושות השליליות שלהם

גמאני הייתי ככה...כי ממש הרגשתי שלקחו לי את העצמאות. אבל לאט לאט שהם גדלים מרגישה עם זה פחות(הגדול כבר בן 7 וחצי)

אני חושבת שהרגשות שלו זה דבר נורא לגיטימי וזה שהוא משתף אותם זה נהדר ומראה על זוגיות בריאה גם אם לך זה לא נעים לשמוע או לא נעים לך עם הדרך. אני יכולה להגיד לך שמאוד הזדהיתי איתו בכל מה שרשמת, אני נשואה לאישה, מדהימה, עוזרת, מכילה. אבל כשהייתי קמה עם הילדה 4 פעמים כל לילה ללא שעות שינה מסודרות, ללא אכילה מסודרת הייתי מתוסכלת, היום היא בת שנתיים ואני מברכת כל רגע כזה ואחר וכל קושי כי הכל בסוף מסתדר ואת נכנסת לשגרה טובה וככל שהם גדלים את מגלה את היופי שבלגדל ילדים, אבל אז זה כן הרגיש לי "כבד" ו"מה עשיתי לעצמי". כל אחד מקבל את זה באופן שונה, ואת נשמעת מאוד מכילה, תכילי עוד קצת, תביני שזו תקופה וזה יעבור ואוטוטו זה יהיה יותר קל ותשדרי לו את זה ותהסי לעזור לו בזה, בסופו של דבר זה הכי משתלם.

מה שבעלך זה בול מה שאני הייתי הייתי מקללת את כל העולם בוכה שאין לי חיים(ורק בילד הראשון כן?) אומרת לבעלי שזה טעות היה להביא ילד ושלא באלי יותר ילדים וכשהילד היה קם בלילה הייתי בוכה ומקללת והוא זה שהיה שומע אותי ואומר לי אל תדברי שטויות זה יעבור אבל הפורקן הזה הלהגיד מה שבראש שלי הציל אותי לא פחדתי להגיד מילים ומשפטים כאלה זה עזר לי לשחרר ובעלי פשוט הקשיב והגיל וככה החלמתי...תחשבי מה הי קורה אם רק הייתי אוגרת הכל בבטן...

ממש ממש ממש אהבתי את הדרך שלך לפרגן לו כשאת רואה שהוא חווה איזו מצוקה ותופס עכשיו את החיים קצת אחרת ממך. זה מדהים כמה כוחות יש בך להעניק לשלושת ילדייך וגם לבעלך שכולן יהיו מרוצים ונינוחים. את אמא מהממת ואישה עוד יותר!!

אין לי מה להוסיף בעקרון מעבר למה שכבר עשית, נראה שזאת תקופה ותמשיכי בדרך שלך להפיץ חיוביות ולהודות על מה שיש, כנראה זאת תקופה מורכבת עבורו כשהוא לא יודע איך להתמודד עם כל האחריות והמשימות שנוספו לו לחיים שהוא פשוט מקצר את זה למילה "נטל" אבל זה כמובן לא נטל... פשוט תמשיכי לדעתי במה שאת עושה ויבואו ימים טובים יותר

.

וואי נשמע קשה האמת שגם אצלינו אני זאת שיותר יכולה להתלונן ,כי למרות שבעלי מאדדד עוזר ברור שבסוף אני האמא

ממש איתך אנןנימי

יכולה רק להוסיף שבעלי נכנס לדכאון אחרי לידה אצל הגדולה שהגיעה לחיינו אחרי תקופת המתנה ארוכה ולגמרי יש תופעה כזאת בכל מיני רמות ודרגות שונות אולי שיחה עם חבר תעזור לו? אני שיתפתי במצוקה אז חבר קרוב שלו שהוא היה מוכן לקבל ממנו ואז החבר עשה לו שיחה ותתפלאי מחברים קל להם לשמוע ולקבל הרבה יותר מאשר מהנשים שלהם אז זה לא ששיחה אחת פתרה הכל אבל סוד של נתן לו מראה למציאות וזה כבר התחלה של הריפוי

😂

הכל נראה לי בסדר ויעבור עם הזמן חוץ מזה שהוא מחנך את הילדים לדברים הזויים, זה לדעתי הכי חשוב שתשימי לב שלא יקרה שוב

תודה לכל מי שהקדישה זמן וענתה. אקח לתשומת ליבי את כל מה שאמרתם. בא לי לחבק ממש את כל מי שהתמודדה עם הקושי. זה באמת לא פשוט. מקווה שהיום הדברים נראים אחרת עבורכן ויותר קל. הבהרה מסויימת - אין לי בעיה עם זה שקשה לו. מאוד מפריע לי הצורה שבה הוא מבטא את זה שמאוד מושכת כלפי מטה גם אותי. גם לי מאוד קשה. גם אני מתה לעוד שעות שינה, גם אני מרגישה שאולי נגסנו יותר ממה שמסוגלים לבלוע וכן גם אני הייתי שמחה לקבל חלק מהחיים הקודמים שלי חזרה, כי כרגע החיים שלנו עוד בסוג של כאוס ומחפשים את האיזון שלהם, וכן בזמן הצירים חלפה לי המחשבה בראש אלוהים ישמור למה אני עושה את זה לעצמי? מה חשבתי? אני חושבת שכל הורה חווה את זה בדרגה כזו או אחרת. אבל צריך לזכור, הקטנה עוד לא בת שבוע אפילו. ואם מסתכלים על התמונה הכוללת הכל סך הכל בסדר בהתחשב בזה שרק עכשיו ילדתי, קשה לי מאוד עם אמירות שמתייחסות לזה כאסון טבע. אני פוחדת להשאר להלך המחשבה הזה כי זה מדרון חלקלק. הוא מוביל לבור עמוק שיהיה לי קשה לצאת ממנו נפשית. עוד יותר אני מפחדת שהילדים ישמעו התבטאויות כאלה. זה יכול מאד לערער. גם מציאותית זה לא נכון. היום חשבתי שאני מתפוצצת. אחת האמהות מהגן שאלה אם זה היה מתוכנן ( מה אנשים מרשים לעצמם לשאול!) ובעלי עשה פרצוף של ״ממש לא״ ואמר אהההה… תיקנתי כמובן ואמרתי שזה היה רצוי פשוט התזמון היה אחר ממה שצפינו. פעמים קודמות לקח המון זמן להקלט. שחזרנו הביתה אמרתי לבעלי שהוא הסכים להביא עוד ילד הייתה לנו שיחה מאוד רצינית על זה מראש, אם לא היינו רוצים היינו מונעים. ומעבר לזה שמאוד פוגע שעכשיו הוא מתכחש להחלטה שלו ומממשאיר אותי ״לבד״ עם זה, הוא גם משנה את הסיפור וככה גם עוד כולם חושבים שאני לא יודעת להשתמש באמצעי מניעה. זה הייתה בחירה שאתה הלכת אליה באופן מודע. גם אם עכשיו אתה היית בוחר אחרת. זה לגטימי שקשה. זה לגטימי להביע קושי. מה שגומר אותי זה שהוא מעוות את הנרטיב והמציאות כדי שיתאימו לתמונת עולם השחורה שהוא מצייר. אני חושבת שזו פעולה מסוכנת לזוגיות ולהורות. לכן כל הפוסט הזה.

את מהממת❤בטוחה שיעבור לו זה רק תקופה, את ממש אחרי לידה זה בהחלט תקופה קשוחה ומבולבלת

אני ממש לא אוהבת את ״אבא פגום״, גם אני חושבת שזה מודל רעיל של אבהות. אני חושבת אבל שמלכתחילה ההשוואה ל״אבא פגום״ היא לא נכונה פה, כי זה נשמע לי שאין לבעלך תפיסה רעילה על הורות, אלא שהוא במצוקה אמיתית. אני מאוד מזדהה עם הקושי של בעלך. אני עכשיו בהריון שני ונורא נורא קשה לי לטפל בתינוקת ולקום בלילה וגם לסבול מבחילות 24/7. וכן לפעמים יש לי גם תחושה שנגמרו לי החיים. זו עבודה סיזיפית וקשה ולא תמיד רואים מתי זה הולך להשתפר (זה כמובן משתפר). לי נשמע שהוא באמת עובר משהו קשה. סוג של דיכאון ותחושה של חוסר תוחלת. זה שהוא יוכל ללכת להופעות מוזיקה זה מקל אבל לא פותר לדעתי את התחושה הפנימית, מה גם שלא הוגן כלפייך שאת תעשי את כל הויתורים. אלה ילדים של שניכם. מה שאני מנסה להגיד זה, שהצורה שהוא מתנסח היא לא הבעיה העיקרית בעיניי, כלומר זו בעיה אבל הגרעין זה איך שהוא מרגיש, וכנראה שלשניכם קשה אבל שהוא לא מצליח להתמודד, ובקושי מחזיק את הראש מעל המים. אני חושבת שכדאי שהוא יתחיל טיפול. הוא צריך ללמוד להתמודד יותר טוב עם החיים שלו. זו הייתה הבחירה שלו גם להביא 3 ילדים (גם עם עכשיו הוא ״מתקן״ אותה בראש) ואלה החיים שלו עכשיו. יש לו בת זוג שגם לה קשה, יש לו ילדים שצריכים אותו. הוא צריך ללמוד פשוט למצוא את הטוב ולמצוא את עצמו בתוך כל זה. ולדעת שיבואו ימים יותר קלים ושאתם צוות ועוברים את זה ביחד. ללמוד לשאוב הנאה מזה, וגם להתאבל ולהשלים עם זה שהחיים שהיו לו השתנו.

זה שהוא בחר בילדים זה לא אומר שהוא יכול להחליט עכשיו שהוא מרגיש טוב עם זה. גם אני בחרתי להביא 2 ילדים ונכנסתי לדיכאון מאוד קשה שבלע טיפול תרופתי רגשי ובעלי שתמך בי נראה לי לא הייתי שורדת את זה

שבלי

בגדול באופן מפתיע ולא כלכך מפתיע את רגועה ורציונלית מאוד (מפתיע כי בכל זאת את אחרי לידה ואמורה להיות ההורמונלית אבל לא מפתיע כי… את אישה 😏) ואת מתנסחת ומתנהגת מולו מאוד יפה וקודם כל זה המפתח להצלחה,לפי מה שאת אומרת שהוא בא עם דיעות חלוקות אז נשמע שאחת מהן הייתה דיעה קדומה ״שיהיה קשה״ עוד מתחילת ההריון וככל שזה התקרב הוא בחר בדיעה הזו ״שיהיה קשה״ ונאחז בה אולי באמת מקטע הישרדותי… אני חושבת שאם תמשיכי בדרך הזו יד ביד להוביל אותו להיגיון הבריא ולראות כמה זה כיף וטוב ובעיקר כמה זה זמני ומהר יחלוף… קחי לכם אחרי שהילדים נרדמים למרות שבטח את ממוטטת ורוצה רק לצנוח למיטה , זמן שלך ושלו עם מה שאהבתם לעשות פעם, תבליטי בפניו את היתרונות בזה שכבר סיימתם והילדים יגדלו יחד ועכשיו זו התקופה הכי מאתגרת אבל מי כמוכם שגידלתם כבר שניים - יודעים שהעצמאות לא מאחרת לבוא , ושתזדקנו חשוב שתהיה בת שתטפל בכם כי הבנים הם בנים בואי הם הולכים אחרי האישה בסופו של דבר😂 (יש לי גם שני בנים) ולאט לאט המתח הזה יעבור.. בהתחלה גם אבות יכולים לחוות סוג של דיכאון אחרי לידה ויש מצב שהוא חווה קצת מזה, אז הרבה ספייס הרבה הבנה הרבה הכלה.. *מה גם שהאבות נקשרים לתינוק רק אחרי איזה שלושה חודשים מה שאנחנו נקשרות עוד כשהם בבטן שלנו וככל שעובר הזמן זה רק מתעצם, אז גם אצלם, פשוט כל התהליך מתחיל מאוחר ביחס אלינו… קחי בקלילות, עוד מעט יעבור 👸🏼🌺

אולי דיכאון אחרי לידה ? גם לגברים יש את זה

סתם מעדכנת אתמול היה לנו ערב ממש נחמד יחד. בעלי אמר שהוא רוצה להזמין אוכל ולהיות קצת יחד ומה יהיה. אמרתי נזמין - ואם הילדים יתעוררו באמצע אז נרגיע, לא נורא. לשמחתי הם היו רגועים יחסית, ונכון שחצי ארוחה אכלנו שהתינוקת על הידיים. אבל היה ממש נחמד. בעלי היה בשוק מכמה כיף היה. הסברתי שזה כל הקטע של לקחת את הבאסה בסבבה. כן, זה לא יהיה אותו דבר אבל מקבלים באהבה ואז הכל נראה אחרת. והילדים גדלים באיזשהו שלב. הוא אמר שאני צודקת ושהוא ישנה גישה, ובמקביל חושב שהוא צריך לראות פסיכולוג כי החרדות הוציאו אותו מפרופורציות ופתאום הוא קולט עד כמה. אמרתי שזה החלטה שלו, ואם יש משהו שאני יכולה לעזור שישתף. תודה על העצות הטובות והתמיכה שלכן

איזה כיף שמחה בשבילכם❤️