בעלי במילואים מתחילת המלחמה,בא הביתה פעם בשבוע וחצי בערך ללילה.. מדברים הרבה במהלך היום בהודעות ומידי פעם בטלפון וממש מתגעגעים אחד לשניה והכל. ואז כשבא הביתה,איכשהוא תמיד רבים על משהו ואז הביקור שלו מתכער והוא חוזר עם טעם רע למרות שמשלימים לפני שנוסע חזרה. ואני ממש בבאסה מזה...מה זה אומר?שהמילואים גורמים לנו לריחוק? קשה לי בלעדייו ממש ועוד יותר קשה לי המחשבה שהוא חוזר לבסיס עם הרגשה רעה על הביקור ושאולי ביקור הבא ישקול אם בכלל בא לו לבוא אם זה כרוך בריב

זו רק דעתי כן, אבל המתח של המלחמה והחוסר נוכחות בבית יוצר מתח וריבים אצל רובנו רק המחשבה שהוא עוד שניה שוב הולך מעלה כעס שיוצא בדרכים שונות, החוסר עונים ששניכם לא שולטים בסיטואציה גם יכולה לגרום לעצבים וזה לא אומר שאתם מרוחקים דווקא שאתם מאוד רוצים להשאר אחד עם השני.

זה הגיוני. הכל מתרכז ורוצים לשתף הכל וכו לפי דעתי, שאתם ביחד, תנסי לשים את כל השלילי מאחוריך. ואם הוא מתחיל, ישר לעצור אותו. כיף לי איתך, בא לא נהרוס. לא יעזור לכעוס וכו

אני יכולה להגיד לך מנסיון אישי, שכשבעלי היה בשירות הסדיר שלו, היינו נשואים טריים והוא היה חוזר לפעמים גם פעם ב21 יום, והוא היה בתפקיד מאוד תובעני וקרבי...וכל הזמן הייתי מתגעגעת ומדמיינת כשהוא יחזור והכל יהיה מושלם וכשהוא היה חוזר הייתי ככ עמוסה בדברים שעברתי במשך הזמן שהוא לא היה, בגעגוע, תסכול, פחד, התרגשות, שהיה לנו קטע שהיינו רבים ולא מדברים לפעמים סופש שהוא נמצא! עד שבאיזה שהוא שלב פתחנו את הנושא, והבנו שכל אחד מגיע עם הרבה ציפיות מהמרחק, שיכילו אותו, שיעטפו אותו...וזה מתנגש לפעמים במציאות המאוד מציאותית ולא דמיונית ולקוחה מסרט של דיסני. והתאמצנו ממש מאותה שיחה שכשהוא חוזר לבוא עם קצת פחות ציפיות, ולנסות לפטור את התסכול מהר..כדי שיישאר לנו זמן לביחד