לא מצליחה לישון מעצבים אז פורקת. למה? למה ולמה דיברתי איתך בכלל על זה?! זה הגיוני שבעלי יהיה כולכך קר איתי לגבי ההריון הראשון שלנו? שלא חושב על מה יהיה בעוד 9 חודשים כשבדרך כלל הוא תמיד חושב חמש שנים קדימה? הגיוני שהוא לא מוכן להריון הזה? אבל ממש רצינו להיות בהריון אז מה העיניין?!!!?!?? מה קרה עכשיו שאתה שלילי ואני חיובית כולכך?! תמיד אתה זה שחושב חיובי ואני שלילי אז מה קרה?! אני בהריון ואתה עדיין ראש כרוב?! מה?! למה?! כולה דיברתי שלא יהיה מקום בבית לתינוק כי אנחנו גרים בדירה של זוג שלא ניכנס בו אפילו ספה! רק על זה?! ואתה אפילו לא מוכן לשמוע!!! אז כן, זה נותן לי לחשוב שאתה רוצה שאני יעשה הפלה!! וכן אמרתי שאתה לא מתפלל מספיק חזק ועל זה אתה נעלב?! ואז אתה בכלל אומר: "למה את תמיד גורמת לעצמך לבכות?" למה?! שמעת על הורמונים? אתה קולט שאני בהריון???!?! אתה יודע מה זה הריון בכלל?!?!? חשבתי שאני מתחתנת עם אדם חכם ועם הרבה ידע אבל על הריון אפס מידע יש לך!!! על הרגשות שלי אפס מידע יש לך!!! אפס!! ואפס מידע מגיע לך לדעת על ההריון הזה!! א-פ-ס!!! לא רוצה שתבוא לבדיקות! לא רוצה!! אבל מה? בדיקת דופק בעוד שבועיים ועדיף שתבוא שתבין שיש לך תינוק/ת בעוד כמה חודשים שאתה תדאג לה ועוד מעט תדאג לה לבד יהיה לבד! ולמה אתה נירדם כאילו לא קרה כלום? למה אני צריכה להישאר ערה, רעבה, עם בחילות, עם כאב בגרון מרוב העצבים. למה?! ל-מ-ה?!?!! איפפפפפ זהו פרקתי סעמק! מחר יום חדש כרגיל, צריכה לעשות פרצוף שמח כאילו לא קרה כלום גם כן.. ואפילו אין לי כוח לדבר איתו על זה באמת שניגמר הכוח די.

שולחת חיבוק.. אולי כדאי כן לנסות לעשות שיחה רצינית על המצב ולהסביר לו מה את מרגישה..

אני לגמרי יכולה להבין אותך,הבן זוג שלי גם תמיד דיבר איתי על ילדים וכמה הוא רוצה שיהיו לנו והכל ותמיד הוא בן אדם שחושב על כל שנייה ועל כל דקה ומה יהיה בעתיד ממש מנסה לנצל כל רגע בחיים כי אומר אי אפשר לדעת מה יהיה מחר זאת הגישה שלו כל החיים נכנסתי פעם ראשונה להריון והוא היה מאושר והלך איתי לבדיקות ואז קרתה הפלה עכשיו נכנסתי להריון עוד פעם וברוך השם הכל בסדר והוא הולך איתי לפחות לבדיקות אבל ברגע שאומרת לו על דברים שצריך יהיה לקנות לפני הלידה,איזה שם נבחר לתינוקת ובכללי רואה סרטונים ותמונות של תינוקות כי זה מה שהטלפון מראה כל הזמן כי הוא מאזין פתאום הוא בן אדם שונה לגמרי,יותר קר ופחות בגישה של לתכנן את הכל אלא יותר במצב של בואי נעבור את היום ונראה,רבתי איתו על זה מלא פעמים ופעמים שפשוט התפרקתי ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא בכלל לא רוצה את הילד שלנו ושאם זה המצב אז שיגיד לי כי אני לא מתכוונת להישאר במצב הזה ולסבול כל החיים אני צריכה אותך ליידי יותר מתמיד,ונחשי מה אחרי מלא שיחות ובכי ועצבים ומה לא הוא התחיל להבין לאט לאט עדיין לוקח זמן אבל כבר יותר משתף פעולה ופשוט הבנתי ממנו שהוא כלכך מתרחק וכלכך לא רוצה לתכנן כי הוא מפחד מה יהיה בעתיד,עוד לפני המלחמה,ואיך נסתדר מבחינה כלכלית ואם ההריון יצליח וכו,בפעם הראשונה זה ריסק אותנו והוא כלכך מפחד להיקשר ולהיפגע שוב שקשה לו לשחרר מהגישה הפסימית שלו ומהגישה של לא נתכנן עכשיו יש זמן נראה מה יהיה מחר.מבינה את התסכול שלך לגמרי אבל יכולה רק להגיד לך שזה יעבור פשוט באמת צריך לדבר איתו ולנסות להבין למה הוא מגיב ככה,הרבה פעמים הם מרגישים בדיוק כמונו הנשים לא מספיק טובים ולא מספיק "עושים" דברים כדי שהכל יצליח והתחושה הזאת של אני לא מספיק טוב בשביל זה מפריעה להם גם כן.

למה את צריכה לעשות פרצוף שמח כאילו כלום לא הייה? תדברו, תתקשרו