מעניין אותי לשמוע איך בנות מתמודדות עם בייבי חדש שהגיע אחרי כמה הפלות. נפל לי היום אסימון ואני רוצה לשתף. מאז שהתינוק שלנו נולד אני לא מצליחה להתחבר עד הסוף ולהרגיש מאוהבת ובעננים. אני עושה נטו מה שאני חייבת וגם מזה אני לא בדיוק נהנית- למשל אני מניקה ורק חושבת איך אני כבר מעבירה אותו לתמ״ל ולמה נכנסתי להנקה מלכתחילה. אני לא מנשקת אותו הרבה, אני מתעצבנת מהר כשהוא בוכה ובכל זמן פנוי מביאה אותו למי שנמצא בסביבה אבא/דודה/סבא/סבתא. היום אבא שלי התחיל להגיד לי כמה שהוא מתוק ואיזה אוצר יש לי ולנסות להבין למה אני לא מרוצה בלשון המעטה. והמשפט הבא פשוט שבר אותי ולא הצלחתי להפסיק לבכות. הוא אמר ״יש כל כך הרבה אנשים שלא מצליחים להביא ילדים, הרי חווית את זה על בשרך כמה פעמים עד שהאוצר הזה הגיע״, הדמעות פשוט לא עצרו והוא הבין שהוא נגע בנקודה רגישה ועצר את מה שעוד רצה להגיד. ואז הבנתי. אני מפחדת להיקשר. אני מפחדת להתאהב בעובדה שאני אמא, אני מפחדת שארצה עוד אחד ושוב אעבור את כל הדרך המטלטלת הזו של הפלות עד שזה יגיע. בהחלט יש לי אוצר בידיים אבל אני כבר שרוטה ממה שהיה בעבר ואולי יקח לי עוד קצת זמן להתאהב גם בתינוק הקטן שצריך אותי וגם בעובדה שאני אמא אבל זה יגיע.

אהובה אף אחד לא יכול לשפוט אותך ואני בטוחה שגם הוא לא שפט אותך, פשוט שם לב לנקודה הזו שזה יפה שמישהו הרגיש שזה מה שאת מרגישה ועדיף שזה יצוף עכשיו ובאמת לדבר על זה ולפרוק אבל אני גם חושבת שזה בסדר גמור שככה את מרגישה! והזמן כמובן יעשה את שלו והכל יישכח ואין ספק בכלל שאת תתאהבי בו💕 פשוט את מוצפת ברגשות כרגע וזה ב ס ד ר גמור עצם זה שאת פורקת את זה כבר מעיד על כך שהתהליך הזה יעבור מהר ותשכחי מהכל בעזרת ה׳!

אתן מהממות. כל כך מחזק לשמוע את זה.

אהובה ממש הרגשתי שתיארת אותי בחודש הראשון אחרי הלידה, ההיתי פועלת על אוטומט מאכילה מחטלת, מלבישה הכל טכני בלי יותר מידי רגש ובלי יותר מידי סבלנות. ההיתי מוצאת את עצמי מתוסכלת מכל בכי שלו כן אהבתי בגדול אבל לא משהו שבוער בעצמות או כמו שנשים מתארות שמהשנייה הראשונה שהניחו את הילד עליהן התאהבו.. לקח לי גם זמן להתחבר לילד במיוחד אחרי לידה קשה ועם כל ההורמונים והכל אז רק לומר שמותר לנו גם להרגיש ככה, אנחנו לא מכונות והאהבה מגיעה אחכ אין ספק! ואת תהיה אמא שוב ושוב בעזרת השם תשחררי ותהני מהקיים🙏🥰