פורקת ומשתפת. זו לא באמת שאלה. היום החלטתי שאני לא מעבירה או שותקת יותר. היום הבנתי שבעלי לא מכבד אותי בכך שהוא לא מכבד את הסובבים אותי. אני תומכת בו כמעע בהכל. סלחתי על הגרוע מכל. תמכתי, הרמתי, הייתי שם בשבילו. אבל כבוד זה קו אדום. ואני איפשרתי להפקרות הזו להימשך יותר מידי זמן. הוא מביך אותי בפני משפחה וחברים בכך שהוא פתאום מתפרץ אם אנשים לא מתנהגים בהתאם לציפיות שלו. מי אתה בכלל? באיזה קטע אתה יוצא על אנשים? אם אתה לא מכבד אנשים שסביבי אתה לא מכבד אותי נקודה. כי מה שקורה זה שאנשים מתרחקים ממני בגללו ואני לא מאשימה אותם. או שהמשפחה שלי קובעת משהו והןא לא רוצה להגיע. עד עכשיו זרמתי אבל זה מתפרש מהצד שלהם כחוסר כבוד, ובצדק. איך אני יכולה לגבות התנהגות כזאת? לא מוכנה לעשות מעצמי צחוק. הוא לא תינוק. שישלוט בעצמו. גם אני צד במערכת יחסים הזו. לא מוכנה יותר לספוג התנהגות כזאת. אז מה אם יש לך חרדה חברתית. גם לי יש ואני עדיין יודעת איך להתנהג כי אני לא בת 6. איך הוא היה מרגיש אם הייתי מביכה אנשים שחשובים לו? זה לצערי הולך לכיוון גירושין. עם כל הקושי והאהבה.

דיברת איתו בכנות על הנושא בלי כעס?

דיברתי איתו על זה מליון פעם והוא תמיד מתנצל וזה חוזר על עצמו. אתמול הוא הביך משפחה וחברים שבאו אלינו ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי אז אמרתי לו שאני מצטערת אבל לא עוד ושאני מעוניינת להיפרד והוא היה עצוב ואפילו דמע מכך אך לא אמר דבר. אני תמיד מוכנה לעבוד על דברים אבל לזה אין לי סבלנות או סובלנות. אם הוא מוכן לעשות שינוי רציני כולל להתנצל בפני כל האנשים שהביך , יש סיכוי. אם לא, אני נפרדת ממנו .

רק אחרי שמאבדים מעריכים. תני לו לחוות את הפחד של לאבד אותך תגידי לו שאת רוצה להיפרד (בפועל רק בלב שלך תדעי שזה ליומיים שלושה לכי להורים או משהו הוא כמובן לא ידע שזה לזמן קצר) זה מה שמנער אותם. אחרי כמה ימים תעשי לו שיחת יחסינו לאן או שמשפר את המידות שלו וההתנהגות או שאתם נשארים בנפרד

מה הוא אומר??1

אם הוא מודע לבעיה שלו ומתנצל כל פעם אני כן חושבת שיש מקום לפתרון אולי סוג של טיפול עם בעל מקצוע אפילו יכול לעזור לו

הוא צריך טיפול. הוא חווה קושי בשליטה עצמית, יש לו חרדה כפי שאת מציינת, זה משהו מאוד נפשי שצריך לטפל בו... זה שהוא בן אדם בוגר לא אומר שהוא פיתח את היכולת להתמודד עם בעיות נפשיות של עצמו לדעתי הדרך הנכונה היא קודם כל לנסות טיפולים כמו שליטה בכעסים או פסיכולוג שיעזור עם זה ועם החרדה ובאמת לתת לו את המקום המחבק שאת מבינה שיש פה קושי מסויים שקשה לו להתגבר עליו ואת פה בשבילו באש ובמים ותעברו את זה ביחד... (לפחות לפי מה שסיפרת , כמובן אני לא מכירה את התמונה המלאה)

וואו תודה בנות. האמת שהערב נרגעו הרוחות ונכנסתי לפרופורציה. דיברנו והצלחתי לגרום לו להבין את הבעיה והוא חושב שהוא לא מסוגל להשתנות והוא שוקל להפרד כדי לא להמשיך להכאיב לי אבל אני כבר סולחת לו כי הוא התנצל בפני האנשים שפגע ולקח אחריות. אני לא מבינה למה הןא לא משחרר

אני באמת אנסה טיפול , זה כנראה מה שצריך