אשמח לשמוע מכאלה שהרגישו כמוני… אולי נשמע קצת טיפשי אבל.. הריון ראשון שבוע 20. אני עדיין לא יודעת את המין. אני באה מבית של בנים בעלי בא מבית של בנים, רוב האחיינים משני הצדדים הם בנים… אני מאוד רוצה בת. זה באמת לא משנה במיוחד שזה הריון ראשון כי זה לא שיש עוד ילדים ואני רוצה משהו ספציפי שאין לי. העיקר בריא ושלם. ובכל זה- אם היו נותנים לי לבחור הייתי רוצה קצת שינוי.. הייתי רוצה בת.. בתוך תוכי מרגישה שזה בת למרות שזה ממש לא אומר.. אני לא יודעת אם זה נובע בגלל שזה מה שאני רוצה. בכל פעם שאני הולכת לבדיקה אני מבקשת לא לדעת את המין, למרות שאני כן רוצה לדעת ובטוח אדע עד הלידה אבל דוחה את זה.. זה נורמלי? לא יודעת להסביר ממה זה נובע.. מישהי מכירה את התחושות האלה? אולי אני דוחה את זה בגלל ההתרגשות מהגילוי? קרה למישהי שהיא רצתה/ חשבה שזה מין מסוים ואז התאכזבה? איך בכלל אפשר להתאכזב מכזה דבר? במיוחד הריון ראשון..! מרגישב טיפשה קצת אבל אשמח לשמוע איך עברה לכן החוויה… ואולי בכלל הרגשתן כמוני ובסוף התרגשתם לא משנה מה.. אני מאמינה גם שבסוף מתרגלים לרעיון ומתחברים למין גם אם הדמיון והרצון היו שונים.. רוצה להוסיף נקודה קטנה.. אמא שלי תמיד הייתה אומרת שהיא כל כך שמחה שיש לה בית של בנים ושבנים הכי קל לגדל ואני תמיד הרגשתי פחות בגלל זה ויש בי רצון עז לבית של בנות ולעשות אחרת ממנה בגלל זה..

היי זה קורה לכל מי שיש לה הרבה מהמין השני במשפחה זה נורמלי את גם הורמונלית זה טבעי לדעתי תבדקי ותפטרי מהלחץ הזה

היי מותר להתאכזב, אל תרגישי אשמה, אני חושבת שהרבה יכולות להרגיש כמוך. לי קרה הפוך, אנחנו רק בנות במשפחה ואני מאז ומתמיד טיפלתי בבנים והייתי בטוחה שיש לי בן, התברר שיש לי בת וכן הרגשתי מן אכזבה קטנה, וזה בסדר, אני מבינה גם שמול בנות תמיד היו לי יותר אישיוז מאשר בנים, כי גדלתי עם אחיות, וזה פשוט חלק מההתבוננות הפנימית שקיימת במורכבות ההורית .. כן ממש מעכשיו... ! זה מעורר כל מיני מחשבות ורגשות... שהם טבעיים לגמרי.

זה מאוד טבעי ואני לא אוהבת שמבטחים את הרגש הזה של האכזבה ב״יש נשים שמחכות שנים להיכנס להריון ואת לא מעריכה״ כי זה לא נכון. אני ובעלי מאודדד רצינו בת… בלי סיבה מיוחדת. הפנטזיה שלי הייתה בת בכורה… ומאוד פחדתי שיהיה בן בעיקר כי פחדתי להתאכזב ולהרגיש מצפון על האכזבה שלי… לשמחתי יש לי ילדה מושלמת ומדהימה אבל אני יודעת שאם היא הייתה בן הייתי מתאכזבת… לא כי לא רציתי בן אלא כי כן רציתי בת וזה סוג של וויתור על הפנטזיה… אבל גם יודעת שהייתי מתבאסת לאולי כמה ימים ואז מתרגלת לרעיון שיש לי בן ומתאהבת בו בדיוק כמו שאני מאוהבת בבת שלי 🥰🥰 בקיצור זה רגשות טבעיים ביותרררר 😍😍

שמבטלים את הרגש*

גם אני ככה מבית של בנים וגם בעלי מבית של בנים ואני דווקא ממש רוצה מלא מלא בנים בבית שבוע 21 ועדיין לא יודעת את המין וממש מפחדת להתאכזב למרות שכולם אומרים לי העיקר שיהיה בריא ושלם ומה זה משנה אא להתוכח עם הרגשות מזדהה איתך ממש

חושבת שאת יכולה לבקש מהרופא לכתוב את המין ולקפל, ובבית אם תרגישי שאת רוצב לדעת בוודאות תפתחי ותראי ❤️