בנות פליז כל מי שהיא אמא שתענה ליי, זקוקה נואשוות לעצות שלכן!!! תגידו בנות לילד ראשון, איך הצלחתן להתאושש מהכאפה של ילד ראשון ואין פתאום זמן לזוגיות, חוסר שינה, התלהבות של המשפחות שדי משבשבת את השגרה, ומלא ריבים עם הבעל?? איךך שמרתן על הזוגיות שלכם והצלחתם לעבור את התקופה הזאת יחד חזקים ?

להיות כמה שאפשר סבלנית, לא להתפרץ על דברים אפילוו שזה קשההה. לדעת שזה זמני ועובר, לשבת בערב ולדבר כמה דקות, רק להתעניין אחד בשני, לצאת קצת, אפילו להליכה ולדבר...

וזה עובר, עברתי משבר לידה ראשונה ושניה.. הכל עובר בסוף, האהבה מנצחת!

קשה קשה קשה! כמה זמן את אחרי לידה?

תנצלי את ההתלהבות של המשפחה ותתני לאמא שלך את הילד שישן אצלה לילה כדי שתוכלי לישון כמו שצריך וגם שיהיה לכם זמן ביחד. (לי זה ממש עזר) ולוותר לעצמך את לא חייבת להספיק הכל את יכולה לא לעשות את כל מה שאת רגילה בדר"כ לא יקרה כלום אם הבית לא יהיה מתוקתק כמו שאת רגילה תנוחי כמה שיותר זה ממש יעזור לך החוסר שינה גורמת להרבה מתחים ועצבים לשניכם. בקיצור תתני לעצמך את המקום שלך את זמני השקט והמנוחה שאת צריכה תנסי לנצל כמה שאפשר את ההתלהבות של המשפחה ולצאת קצת עם בעלך. ועוד משהו חשוב תזכרי התקופה הזאת תעבור ואם תפעלו בחכמה ותנסו להיות גמישים ולוותר אחד לשני אתם עוד תצחקו על התקופה הזאת ותהנו ביחד עם הנסיך הקטן

ממש מסכימה עם התגובה של הוד, זה באמת תקופה ועובר - כמו שרשמת גם לי זה היה כאפה ממש, כל החיים ממש רציתי להביא ילדים ופתאום שזה היה אמיתי התחלתי לפקפק בהחלטה שלי התחלתי לחשוב מחשבות כמו מה עשיתי לעצמי? האם זה טעות? מחשבות קיצוניות כי באמת בהתחלה הרגשתי לבד שלא מבינים אותי שבעלי לא מבין אותי - היינו גם בנידה אז בכלל באמת קשה הייתי בוכה הרבה ותני לומר לך שאני בדרך כלל לא בוכה בכלל עכשיו כמעט חצי שנה אחרי יכולה להגיד לך בוודאות שזו תקופה והיא עוברת ואם היית שואלת אותי בהתחלה הייתי אומרת לך שאני לא רוצה עוד ילדים בתקופה הקרובה ועכשיו אני ממש התאהבתי בתינוקי שלי שבאלי להביא עוד מלא כמוהו 😂 קיצור תחזיקי חזק תנסי לעבוד על הזוגיות עם בעלך,שלום בית באמת הוא הדבר הכי חשוב , תהיי גמישה איפה שאפשר ואל תהיי קשה עם עצמך בעזרת השם שיעבור לכם במהירות ותגדלו אותו/ אותה בנחת ❤️

סבתא שמרה על הילדה פעם פעמיים בשבוע ואז היינו יחד. יצאנו/חזרנו הבייתה והיינו יחד/הלכנו לישון. לקחנו עזרה שיכלנו, אם הסבתא רצתה להביא אוכל, לעשות כלים. לא התווכחנו. ידענו מראש שזו תהיה תקופה קשה וכל אחד היה שם בשביל השני. ישר כשבא הבייתה לקח את הילדה שאוכל ללכת להתקלח לאכול. אני לקחתי את הילדה כדי שהוא יוכל לעשות משהו שרצה. לא דפקנו חשבון של אני עייף, אני עבדתי, אני לא ישנתי. כל אחד דאג לשני, ואז לא הייתה תחושה של לבד. הזנחנו את הבית. הוא לא צריך להיות מבריק כל הזמן. אם למישהו היה זמן ניקינו קצת אבל חיינו בשלום עם בלגן שהצטבר. העדפנו לנוח, להיות עם הילדה או אחד עם השני. במהלך השבוע בגזים אני הייתי עם הילדה בלילות כדי שהוא יוכל לקום לעבוד ובסופש הוא היה איתה בלילות כדי שאני אוכל לישון לילה נורמלי. בארוחות שישי הוא לפעמים נסע לבד לסבים כדי שאני אוכל לקבל זמן לבד. יצאנו איתה להסתובב. בערב יצאנו עם הכלב לטיולים ארוכים, הילדה בעגלה או במנשא. נשמנו, דיברנו, הילדה הייתה רגועה בגלל הטלטול של העגלה והאוויר. לא היינו תקועים בבית כל הזמן. לקחנו דברים בהומור (כשיצא שהחליטה לתת ארבעה זרמים של שלשול בשפריצים נאים על כל החדר בדיוק כשהורדתי לה חיתול החלטנו שזה מצחיק ולא השתגענו). לא נכנסנו לפאניקה מכל בכי. הבנו שבכי זו הדרך של הילדה לדבר וזה בסדר לא להגיב תוך שניה. לפני שילדתי חברה שלי ניסתה להכין אותי ואמרה לי "חכי שלא תעשי פיפי עשר שעות רצוף". כששאלתי למה שלא אעשה אמרה כי הילד בוכה כל היום. אמרתי לה טוב. עשיתי פיפי! גם כשהילדה בכתה! וישבתי לסיים את האוכל גם אם פתאום התחילה לבכות (את יודעת, אם נשארו כמה ביסים, לא ישבתי לאכול ארוחה שלמה כשהיא בוכה🤣), וסיימתי רגע להתלבש אחרי המקלחת גם אם התחילה לבכות. ניסיתי כל התקופה הזו להשאר רגועה. הזכרנו לעצמינו שנינו, שזו תקופה, זה עובר, נהנינו מהרגעים היפים והיינו שם אחד בשביל השני יותר מבשביל עצמינו. זה אירת כשאתה מרגיש שלמישהו אכפת ודואג לך. גם אם המצב שלך מחורבן, ויצא יום קשוח שהילדה באמת צורחת כל היום, ואין כלים נקיים ואתה מטונף ובא לך לקפוץ מהגג, כשאתה יודע שמישהו דואג לך- הכל נראה אחרת. אז שיתוף פעולה של בנהזוג כדי שזה יקרה. יש לי חברות עם בני זוג שבחיי, עדיף להיות חד הורית. אז זה מאוד תלוי גם בו.. מקווה שהצלחתי לתת משהו שיעזור.

רק הזמן מרפה... ופשוט להלחם להשאר שם ולנשוך שפתיים עד שיעבור

מרפא**

אני בחרדות מה זה יעשה לנו

רק אני לא עברתי משבר וקושי?

לתת לעצמך את הזמן!!!!!

פעם בשבוע לצאת חוק ברזל , עם התינוק בלי התינוק חייב לצאת . אני אומרת את זה ממקום כואב מאד של אחרי בכי ריבים ובאלגאנים

ולהבין שאת הורמונלית מאד

ושהרבה דברים הם לא ככ מוקצנים כמו שהם..

אוצה לשמוע משהו נכנסתי להריון שני וזה מה שעזר בנוסף הנקתי ופוט החלטתי להפסיק ככה הצלחנו ליצור דיט שבועי לכל הפחות חודשי ושיהיה לנו טוב

קשוח ממש.. בול במצב הזה עכשיו

הרבה עזרה מהמשפחה ואיפוק באיך שאת עונה לבעלך והוא לך, לספוג וללמוד לשחרר ממה שאפשר

לקח לנו שנה וחצי להתאושש עם טיפול זוגי!!!

הייתי ממליצה על טיפול זוגי זה טוב מאוד ולא צריך להגיע למצבים קיצוניים בשביל טיפול הפוך זה היתרון ללכת בהתחלה ולשפר תמיד נותנים עצות ומטלות וכשתלכו אתם תצטרכו לעמוד בזה מכירה זוג מקרוב וזה עושה להם רק טוב