אני מרגישה ממש לא בסדר עם מה שאני הולכת לכתוב, עכשיו ברור שהתשובה אמורה להיות ''זו הלידה שלך ותעשי מה שנוח לך'', אבל החיים יותר מורכבים מזה..ויש אנשים מאחורי זה ובאמת שהדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע. אני בחודש שביעי ומתחילים לחשוב על הלידה.. בעקרון במצב המושלם הייתי רוצה שרק בעלי יהיה איתי בחדר לידה, הוא מכיר אותי מכל כיוון, יודע מה לומר לי ומתי ואני גם מרגישה איתו הכי נוח. מצד שני אני יודעת שאמא שלי רוצה גם להיות איתי בחדר לידה, ובאיזשהו מקום אני יודעת שאני ברת מזל בכלל שיש לי את האופציה הזו, אבל אני ממש מפחדת שלא אוכל להרגיש לגמרי טבעי לידה, גם כי עם כל זה שהיא אמא שלי היא לא ראתה אותי ערומה ובמצב כזה ולפעמים אני יודעת שקשה לה להתמודד עם כאב שלי או של אחים שלי והיא מתעלפת (ואני מפחדת שזה יוסיף לי לחץ לראות שהיא בסדר במקום לעשות עבודה בראש לגבי משימת הלידה). עוד דבר היא מהממת ומדהימה אבל אני לפעמים קצת בראש אחד ממנה, קצת יותר טבעי אולי לידה על הצד וכאלה ואני מפחדת שהיא תשפוט אותי או תוריד אותי מהרעיון כי לפעמים יש לה מה לומר על אורך החיים שלי בין אם לפעמים נגיד אני נמנעת מבשר או דברים קטנים בסגנון הזה ולא בא לי. אני מרגישה ממש רע שאני אקח לה את החוויה של להיות חלק ואולי לא לממש את הרצון לעזור, אבל מצד שני אני מפחדת שזה יפגע לי בריכוז בסיטואציה. נגיד במקווה בחתונה לא רציתי שהיא תכנס והיא באמת נכנסה רק אחרי זה שהייתי בחדר התארגנות והיא בכתה והתרגשה אבל לא בא לי שזה יהיה ברגע המאני טיים, אלא רק אחרי אני לא בנויה להתמודד עם זה תוך כדי... אוף

לדעתי תדברי איתה על זה והיא תבין.. זאת אמא שלך אחרי הכל.

תדברי איתה ותסבירי לה. אצלי למשל אמא שלי יש לה בעיות בלחץ דם והיא נורא נורא רגישה, ודיברתי איתה והסברתי לה למה אני לא רוצה שהיא תיכנס איתי לחדר לידה והכל בסדר, היא הבינה ולא התבאסה או משהו, והיא נכנסה לחדר לידה דקה שתיים אחרי הלידה שהייתי במצב נורמלי.

שמעי…אני לא מכירה אותך או את אמא שלך ובסופו של דבר את יודעת מה הכי טוב בשבילך ואיך אמא שלך או בכלל הסובבים שלך מתנהלים. אני רק יכולה להגיד שמאוד הזדהיתי עם כל מה שכתבת והרגשתי כאילו אני ממש כתבתי את זה. אענה לך נטו מהחוויה שלי ומהעצות שלי, מקווה שזה ייתן לך קצת כיוון ויעזור לך עם החששות שלך: ברגע האמת את כל כך מרוכזת בתוך החוויה הזו שבאמת פחות שינה לי מי נמצא בחדר או מי לא. אמא שלי שהיא היסטרית תמידית לא הלחיצה, לא שפטה ולא הפריעה. אני מאמינה שברגע האמת כל אמא יודעת לקרוא את הבת שלה ולדעת להתנהג בהתאם. וגם אם לא, המיילדות גם יודעות לזהות את זה ויוכלו לסייע (אצלי למשל היה שלב שתוך כדי שאני לוחצת הסתכלתי הצידה וראיתי את אמא שלי יושבת וממש מודאגת ואמרתי לה שהכל בסדר, ואז המיילדת אמרה לה גם שאולי כדאי לה לצאת רגע לנשום אוויר ולשתות מים) בכל מקרה, אם בכל זאת תחליטו שהיא אכן תיכנס איתך לחדר הלידה - שבו ותעשו ״תיאום ציפיות״. תסבירי לה בצורה הכי עדינה איך את מצפה שמי שמלווה אותך יתנהג, מה לומר ומה לא לומר. מאחלת לך המון הצלחה, לידה קלה וידיים מלאות ❤️🙏

אני רק יכולה להגיד לך שאני גם ככה , ובלית ברירה אמא שלי הייתה איתי יחד עם בעלי , הלידה לא התקדמה כי לא הרגשתי בנוח ואז אמא שלי יצאה סתם לאכול לנוח כי לקח שעות ופתאום הלידה התקדמה ממש בום פתיחה 9 מ3 קפץ. אמא שלי חזרה הכל נעצר, המיילדת קלטה את זה הוציאה אותה החוצה בלי בושה (בלי להגיד לה למה כמובן) וזהו ילדתי זה מטורף איך שהגוף שלנו נעצר כשיש מישהו שאנחנו לא בנוח לייד אז או שתדברי איתה או שהיא תבוא ומיילדת תוציא אותה לבד 😂😅

אממ יכולה לומר לך שאת כאילן מתארת אותי בדיוק ובהתחלה גם אמרתי לאמא שלי את בטח תילחצי ועדיף שלא אני מכירה אותך אבל ברגע האמת היא הייתה איכשהו זה זרם ולא הפריע לי. ממש לא התרכזתי בה

תעדכני רק אחרי הלידה תגידי שזה קרה מהר

אני אדם מאוד עצמאי ומעדיפה את הלבד שלי תמיד. וכולם יודעים. אושפזתי שנה לפני ההריון על משהו וברגע ששמו אותי באשפוז במיטה שלי אמרתי לבנזוגי ללכת הבייתה כדי שאני אוכל לישון. אני לא אוהבת את ההתקהלות סביבי, אני לא אוהבת להיות נחמדה כשאני מרגישה רע, אני רוצה להיות נינוחה ולהתעסק בשלי. בהריון אמרתי לאמא שלי- אף אחד לא בא עד שאני מאשרת. גם אחרי הלידה. ואמרתי לה כמה פעמים ובלי בושה, כי זה ההריון שלי והגוף שלי והלידה שלי. ואמא שלי ביום של הלידה ביטלה את כל התוכניות שלה, ואמרה לכולם שאני בחדר לידה והיא בטח תצא לביח וכו. בסוף הלידה ככ הסתבכה, הילדה יצאה כחולה, לקחו אותה להנשמה ובקושי אנחנו יכולנו לראות אותה. אחרי הלידה ראינו את הילדה לשניה ואמרתי לבן זוג שיקח אותי לחדר, והלכתי לישון (שלחתי אותו הבייתה גם). בדיעבד התברר שאמא חשבה לבוא בלי לשאול. ומה הייתה רואה? אני ישנתי, לילדה היה אסור לה להכנס. לקחתי יומיים להתאפס- ורק אז אמרתי לה לבוא. בינתיים גיסתי אפשרה לה לבוא ואמרה שהיא עשתה בושות. השתוללה בביח וצעקה (לא בקטע רע, מהתרגשות). אמרה שכל הקומה שמעה אותה. בקיצור מה שאני באה להגיד, אחרי כל החפירה. זה לא הזמן להרגיש לא נעים. זה הזמן שלך. את לא יודעת מה יקרה בלידה, איך את תרגישי, איך את תגיבי, הריון ולידה זה של האישה, ואחריה בן זוגה. כמה שפחות אנשים מסביב לדעתי עדיף, את צריכה להתעסק בעצמך ולהתרכז בגוף שלך ובילד. את צריכה להרגיש בנח בכל מצב. ואמא שלך צריכה להבין אותך ולתת לך את המרחב שלך. מקווה שלא חפרתי ולידה קלה :)

בול אותו מקרה אצלי, פשוט הסברתי לה שאני לא רוצה שהיא תראה אותי סובלת, שאני לא אוכל להתרכז בלידה אם אדע שהיא רואה אותי סובלת. קיבלה בהבנה. הסכמתי לה לחכות בחוץ במסדרון וכשילדתי ביקשתי מיד שיקראו לה. אחכ סיפרה לי ששמעה אותי מהמסדרון צורחת והיא כמעט התעלפה חח אז מזל שלא הייתה בפנים

אני הרגשתי קצת כמוך אבל בכל זאת רציתי שאמא שלי תהיה איתי, אני הבת הראשונה שילדה ורציתי לתת לאמא שלי את ההרגשה להיות עם הבת שלה בלידה, בהתחלה חשבתי שאני עושה את זה אך ורק בשבילה, כי לא היה לי נעים וכו…אבל בסוף הרגשתי שזה עשה לי הכי טוב בעולם! אז כמובן שאת צריכה לעשות בסוף את מה שטוב לך, ויש כל-כך הרבה נשים שילדו בלי האמהות שלהן וזה היה להן טוב. אבל יש משהו שאמא שלך זאת האמא שהכי מתאימה לך. וגם אם היא בנאדם לחוץ ולא יודעת להרגיע, בסוף זאת האמא שהכי מדוייקת לך❤️ וזה מטורף שאמא נמצאת עם הבת שלה בלידה, זה מרגש בטירוף!! זאת חוויה עוצמתית לעבור עם אמא!

אני ממש מרגישה שאת כותבת את הסיפור שלי. אני עדיין במחשבות איך אני הולכת להגיד לאמא שלי שהיא לא תהיה בלידה.. אני כן חושבת שאת לא צריכה לוותר על מה שאת מרגישה.. וללכת עם הלב שלך כי בסוף לידה זה דבר אישי ואינטימי ועוצמתי וחשוב לעבור את זה בדרך שהכי מתאימה ונכונה לך. ותאמיני לי שגם לי זה קשה כל הנקודה הזו.. ואפילו שבנות כותבות פה שבסוף זה לא היה כזה נורא ואולי כן תתני לה את הנחת.. ואת החוויה הזו.. אבל אני דוקא לא מסכימה עם זה וחושבת שאת חייבת ללכת עם הלב. אני תמיד חויתי את אמא שלי כבן אדם חלש והיסטרי ועכשיו שאני הולכת לעבור משהו שאני לא יודעת משהו וזה פעם ראשונה ואני מאוד רגישה ופחדנית אני רוצה סביבי אנשים שיתנו לי כח ועוצמה.. מחזיקה לך אצבעות💜

את באמת אני אגיד לך הדבר הכי נורא שעשיתי לעצמי היה להתקשר לאמא שלי שהייתי בחדר לידה עם פתיחה מלאה !

אני אמרתי לאמא שלי לפני , שאני מאד לחוצה, ואני רוצה להיות לבד , ורק עם בעלי וכזה , גם בגלל שקיבלתי זירוז אמרתי שאין עניין שתבוא בהתחלה , היה לה קשה קצת לקבל כי היה לה ברור שהיא מגיעה לכל הלידה , תכלס התקשרתי אליה כשהייתי בפתיחה 8 והיא הגיעה הייתי פתיחה מלאה כבר ורק חיכו שהראש טיפה ירד עוד קצת , היא הגיעה והצירים נעצרו!!! פשוט נעצרו! מרוב שהייתי בלחץ שהיא שם ולא הרגשתי נעים ובטוחה, לקח לי איזה שעה עד שהבנתי שאני צריכה להגיד לה שתצא , ביקשתי יפה שתצא כי אני רוצה לעבוד עם המיילדת קצת, היא יצאה , התחלתי ללחוץ ואחרי רבע שעה התינוקת הייתה בחוץ!! שתדעי לך שבלידה זה הכי פסיכולוגי שבעולם, היולדת חייבת להרגיש הכי בנוח שיש כדי שהלידה תתקדם כמו שצריך ולא תעצר, את יכולה להגיד לה משהו כמו שהכל התקדם נורא מהר וכזה, אבל בשורה האחרונה - את היולדת, ואת חייבת - לא צריכה , לעשות מה שיהיה לך הכי נוח ונעים .

את יכולה לבקש בחדר שידרשו שרק בעלך יישאר

לגמרי!!! בלידה שלי יצא מצה שבעלי לא הספעק ואמא שלי וחברה שלי היו איתי והכי רציתי שרק בעלי יהיה איתי אבל פדוט ידעתי שזה יפגע באמא דלי אז עצמתי עיניים לא התייחסתי למה שאומרים לי פדוט הייתי מרוכזת בי ובתינוק ופשוט דיברתי אליו ואמרתי לי שנעשב את זה ביחג ומהר ופשוט הלידה שלי לידה ראשונה היתה הכי מודלמת שיכולה להיות וגם אמא שלי ביתה והתרגשה ואפילו חברה שלי צילמה את כל הלידה חחח והיה מטורף וחוויתי בטירוף הכל בראש אם את חודבת שאמא שלך תתריע אותך ממש עדיף להסביר לה מראש או באמת לא להתעסק בכלום תהיי בראש שלך ותלכי אחרי הלב שלך כי לגמרי תהיי בתנועה ותלדי על הצד או בכריעה תהייה לך לידה קלה!!!

תודה רבה על התגובה המהממת שלך!!🤍🙏