אני שבורה, לא מפסיקה לבכות, בדר''כ אני חזקה ומחזיקה מעמד..לא יודעת אם בכלל יעזור לי הפוסט הזה, אולי רק יעזור לי ךפרוק כי אין עזרה משום מקום בנוגע לזה.... אני אמא לתינוקת מתוקה בת 4 חודשים. אני לא יודעת מה לעשות וטיפת חלב והרופאה לא נותנים לי פתרון לכלום,אחות אחת מלחיצה ובבפגישה אחרת אחות אחרת מרגיעה היא באחוזון נמוך. אבל הבעיה שפשוט אין לה תאבון...אני יודעת את זה כי היו שבועיים שהיה לה תאבון מטורף ואכלה בכיף בלי בעיה, לא היתה מאושרת ממני . כרגע מה ששבר אותי זה שהיא התעוררה משינה כי נפל המוצץ ולי זה ברור שאם היא בוכה כשהוא נפל זה אומר שהיא כנראה צריכה לאכול כבר...(עברו מספיק שעות מאז שאכלה) כבר מעל לשעה שאני מתפללת שתאכל והיא בינתיים רק מוצצת את המוצץ ובוכה כשאני מציעה לה לאכול... ביום אני עוד מתמודדת עם התסכול שנוצר אצלי מהסיטואציה, אבל בלילה? כבר 4 חודשים שלא ישנתי לילה שלם, וכאילו זה לא מספיק עכשיו גם בלילה מוציאה אותי מדעתי ואני יושבת ומחכה שאולי תירדם ותאכל בשינה כי אחרת פשוט תמשיך להבהיל אותי באמצע שינה שנפל המוצץ והבכי כשנופל המוצץ הוא מבהיל, גם ככה מחוסר שינה הלב נחלש כבר, אכלה היום כמו כל יום פחות ממה שצריכה לאכול סה''כ 440 מ''ל ליום. (בדר''כ אוכלת כ550 מ''ל ביום) ובכלל שוקלת 5 ק''ג נולדה 3300. היא יכולה לא לאכול גם לילה שלם אבל להעיר אותי? היא מעירה... סתם ואז לא אוכלת אפילו. מה שלא אעשה היא פשוט לא אכלנית. כאילו התסכול הזה לא מספיק סנגם יצאתי לעבודה היום (מ1 וחצי בצהריים עד 5 בערב) וחמותי באה לשעתיים כד שבעלי מגיע והיא יודעת שיש לילדה בעיה עם אנשים שהם לא אני, מספיק דרואה פרצוף אחר מולה ישר בוכה ולוקח זמן לבנות איתה אינטרקציה, עזבו דכמה שביקשתי היא לא זרמה לבוא אלינו או שנלך אליה כדי שנקל על הילדה ותכיר אותה לפני קצת יותר ,אבל היום כדבאה בפעם הראשונה כדי חשמור עליה וראיתי את מבט האימה אצל הילדה כשהעברתי לה אותה לידיים (חמותי מכחישה את זה) היא בכתה וצרחה שעה וחצי ,פשוט נורא. עד שנרדמה מייאוש) לפני שחמותי הגיעה חא הצלחתי להאכיל אותה ולהרדיןץם כאילו היא הרגישה שאני צריגה לצאת , לא הפסיקה להסתכל עלי במבט בוחן. מסכנה שלי. עכשיו כל זה לא מספיק אז לפני דיצאתי לעבודה והילדה מורחת ובוכה אמרתי לה אם היא רוצה שאעזור לה קצת להרגע. איך שלקחתי אותה התחלתי להרגיע אותה על הכדור וחמותי אשכרה לא חסכה במילים והייתה חייבת להגיד לי ''וואו איזו ילדה קשה, אצלי הילדים בכלל לא היו ככה ואם היו ככה לא יודעת מה הייתי עושה" ווזה כי עשיתי שששש וקפצתיינאיתה על הכדור פיזיו ותפחתח בטוסיק, בין חבין ליטפתי את הראש וניגבתי לה את נדמעות. ועדיין כל. רגע דאגה לפתוח עיניים ולראות שזו עוד אני. כואב לי כלכך גם שהיא לא אוכלת, גם שאני חייבת לעזוב לעבודה, גם שחמותי עם כמה דהיא בנאדם זהב ותבוא כמעט כל יום בגילה ותהיה שעה וחצי איתה , אני מאד מעריכה את סה, אבל כרגע קשה לי לראות את הטוב כי כלכך הרבה מתח שעובר עלי,וגם ישנה לא טוב בלילה. וקמה אפילו לא לאכול... ...בעיניי היא הילדה הכי טובה בעולם אבל אני באמת מתחילה להרגיש ועם הקשיים באוכל וגם דלא מצליחה להכניס אותה לשנת לילה מסוגרת כי לא יודעת לעשות טקס שינה טוב ... קצת נדפקתי ועוד לצאת לעבודה? סה בכלל שם אותי בלחץ כל יום לדעת שאני צריכה להעביר אותה לחמותי לידיים בידיעה דאם לא אכלה או ישנה היא כנראה עצבנית וגם לי לרוב קשה להרגיע אותה ישר, לוקח לה סמן להרדם והכל. .

אהובה, אני אנסה לענות מהניסיון שלי 🙏 נתחיל בזה שבגיל 4 חודשים היא עוד לא אמורה להיכנס לשנת לילה מסודרת. היא עוד פצפונת. הבת שלי בת שנה ו7, ועד לפני חודש הייתה מתעוררת לנו בלילה ומתחילה לחגוג במשך שעות. ההרדמות שלה לפעמים עדיין לוקחות שעתיים(!) רק לאחרונה הסתדרה לה השינה בלילות והיא עדיין מתעוררת פעם פעמיים בלילה לאכול. אז כן אני מבינה שזה קשה ומתסכל להתעורר בלילה אבל זה נורמלי! עכשיו לגבי האחוזון. יש תינוקות באחוזון נמוך וזה בסדר 🙏 אחיות בטיפת חלב סופר מלחיצות תחפשי גם פה בפורטי ״טיפת חלב״ תראי איך כולן אומרות לא להקשיב להן 😂 לגבי זה שהיא לא רוצה לאכול. בואי נתחיל מזה שאם היא ממלאת חיתולים בפיפי היא לא בסכנת התייבשות. זה הכי חשוב. דבר שני, זה אמנם מוקדם אבל אולי יוצאות שיניים? כשיוצאות שיניים הם לא רוצים לאכול כל כך. האם היא בוכה עכשיו בלילה כשאת לא מציעה לה לאכול? כשהיא סתם מוצצת את המוצץ? אם הם רעבים הם בוכים. אם היא לא בוכה היא לא במצוקה. אני לא יודעת איך אתם ישנות, האם באותו חדר? באותה מיטה? אולי היא מעירה אותך כי היא מתגעגעת אליך. לגבי חמותך. היא נשמעת פשוט לא רגישה. מי היא שתגיד שהבת שלך קשה? היא מכירה אותה בכלל? אתמול פעם ראשונה באה לשמור עליה! אבל אני מבטיחה שזה ישתפר. הבת שלך תלמד להכיר אותה ותתרגל אליה. נשמע שאת מאוד קשה עם עצמך. את עוברת תקופה קשה (בנוסף לכל מה שקורה בארץ שהוא בכלל קשה) זה קשה לחזור לעבודה ולשים את התינוקת בידיים של מישהי אחרת, זה קשה לא לישון בלילה בחודשים הראשונים, זה קשה שהיא לא אוכלת כמו שהיית רוצה. לגבי האכילה - אני ממליצה להתייעץ עם תזונאית תינוקות. לגבי השינה - לא להילחץ. אני בטוחה שאת עושה טקס שינה נהדר. פשוט בגיל הזה לוקח זמן להירדם, וכל תינוק הוא אחר. לגבי חמותך - תשתדלי לא לקחת קשה את מה שהיא אומרת. תני לזה זמן והתינוקת תתרגל אליה. תהיי חזקה 🙏 זו תקופה וזה ישתפר ❤️

תןדה רבה על המענה סתיו♥️ אז לגבי הרדמה אחכה עוד, פשוט לא ברור לי מה הסביבה שאני צריכה לארגן עבורה אחרי מקלחת כל ערב.. האם לא ניתן להוציא אותה לסלון או לחדר שיש בו טלויזיה? (היא עם הגב) אם יש לך טיפים או הכוונה לשעות הערב ממש אשמח (בידיעה שיכול לקחת לה כמה שעות עד שתישו).. האם להמשיך להתנהג כאילו זה עוד חלון ערות ובו לשים אותה בטרמפולינה, אוניסרסיטה, ובזמן בטן? תודה לגבי ההרגעה בנוגע לטיפת חלב😊 העניין שגם אני מרגישה שהיא סרבנית אכילה (מבקבוק) וזו הדרך היחידה שבה אוכלת, ובכללי יש לי תחושה שזה עניין רגשי סביב ההאכלה . לא יודעת אם זה עלול להוות בעיה התפתחותית ,מתפללת שלא. כן יש טיטולים רטובים במהלך היום וממחר אתחיל גם לספור, העניין שלא ברור לי איך סופרים כשלפעמים הטיטול מפוצץ ולפעמים פחות. כל כמה זמן צריך להחליף טיטול כדי לעשות את הבדיקה הזו של מספר טיטולים רטובים? לא יודעת אם יוצאות שיניים היא רק נכנסה לגיל 4 חודשים לפני שבוע. שכחתי לציין בפוסט שעשתה חיסונים לפני פחות משבוע אבל לא ציפיתי לתופעות לוואי כאלו, שכחתי סזה עלול לגרום לכך, מאמינה שזה מה שגרם ליומיים האחרונים להיותנכלכך קשים בלילה ,מתפללת שהיום יהיה יותר טוב בנוגע ללילה, היא לא מגיעה למצב של בכי ישר, אלא רק קולות ורעשים ואני בינתיים מכינה בקבוק, מציעה לה ולוקח לה זמן להסכים, לרוב קודם מוצץ ומנסה לנמנם עלי עוד כמה דק ומנסה להציע לה עד שמסכימה, בין לבין בוכה בעצבנות שאני מפריעה לה למצוץ ולישון... אני לא מחכה שהיא תתחיל לבכות בלילה כי הקולות שלה בשינה והפחד שכל רגע תתחיל בכי שיבהיל אותי ממש מטריד אותי. לא יכולה לחזור לישון ככה, חשוב לי לוודא שהיא האמת אוכלת או שהיא לא רעבה . ישנה באותו חדר איתה, היא בעריסה מתחברת, ולכן הקולות לא נותנים לי לישון כי ברור לי שזה כנראה הולך לכיוון בכי והתעוררות, אז אני מקדימה אותה חחח וכן מרגיש לי שחמותי לא רגישה בקטע הזה. בכלל לא מוכנה להבין שהילדה מרגישה מאוימת מאחרים ולא רגילה אליהם, אומרת שזה לא קשור ובטוח שיש משהו אחר וצריך בדיקות וכו'. כל פעם מחדש מסבירה לה בחיוך שזה לא נכון והיא לא רגילהה לאנשים כי אין משהו אחר, בקיצור אטומה אבל לפני הקטע הזה והדעה הזו חייבת לומר שהיא אדם ממש טוב וחמודה ואף פעם לא עשתה לי רע. אמן אמן שתלמד להכיר אותה בהקדם כי כל יום כזה פשוט מרגיש כמו הדבר הכי קשה שיש, ואני לא רוצה להעמיס רגשית על הקטנה, סך הכל תינוקת מה עדתה רע שהיא צריכה להרגיש מאןימת, עצוב לי שהיא לא עשתה מאמץ קצת יותר להפגש עם הקטנה, כמה הצעתי לה שתהוא לטייל איתנו בערב או שתבוא אלינו לקפה ולשבת עם הקטנה, ותמיד עייפה או נראה וזה.. חייבת פשוט לומר לך תודה ,שקראת את הסיפור שלי, ושענית לי, תודה ענקית זה מאד עזר לי להכנס לפרופורציה ♥️🙏 לגבי אכילה אני התקשרתי לקו של טיפת חלב וגם שם התזונאית תינוקות שלהם אמרה לי לפנות לרופאה ושהיא תפנה אותי לתזונאית תינוקות דרך הקופה .אבל היא גם אמרה משהו על פסיכולוגית ועובדת סוציאלית וסרבנית ברבוקים עם הפרעה רגשית כלפי האוכל וכו' וזה כלכך מתסכל ומפחיד שמגדילים את הבעיה ואני לא יודעת אם להתייחס ולעשות הכל או להתעלם מכל הסימנים כי זה נדמע כלכך גדול ומפחיד , לאנחשבתי שזה כסה תיק להיות הורה, הכל מגיע במכה אחת וזה פשוט מבהיל. מבהיל שאולי אני לא מתמודדת עם הכל כמו שצריך

היי אנונימית, אני לא לגמרי זוכרת מה היה בגיל 4 חודשים כי הבת שלי כבר בת 1.7, אבל לפי זכרוני כן כדאי לקראת הערב לעמעם אור בבית, שיהיה שקט, אווירה של לילה. לא נראה לי כדאי טלוויזיה בערב לפני השינה. אם היא עם הגב והטלוויזיה שקטה אז לא נורא. אנחנו היינו בגיל הזה מרדימים או במיטה עם ליטופים / נדנודים, או עם מנשא. לפעמים גם הייתה נרדמת על אחד מאיתנו בשכיבה והיינו מעבירים למיטה. היינו גם שמים לה שיר שקט וזה לפעמים היה עוזר לה להירדם. אם היא עלייך תנשמי נשימות עמוקות. זה ירגיע אותך וגם אותה כי היא מקגישה כשאת רגועה ונרגעת בעצמה. החודשים הראשונים זה כאוס ממה שאני זוכרת וההרדמות ממש קשות. תחזיקי מעמד 🙏 אם את מרגישה בתחושת בטן שיש בעיה אז זה כן משהו להקשיב לו (בניגוד לאחיות טיפת חלב 😅) ניסית להחליף בקבוק או פטמה? אולי הפטמה גדולה או קטנה מדי, אולי הבקבוק לא נוח. אני חושבת שכדאי להתייעץ עם תזונאית תינוקות או אפילו יועצת הנקה (למרות שזו לא הנקה) שיעזרו להבין מה מפריע לה ולמה היא לא אוכלת. אני חושבת שכל פעם שאת מחליפה חיתול (כל 3 שעות בערך) צריך להיות שתן, לא משנה באיזו כמות. אבל אני לא בטוחה זה רק לפי מה שמצאתי עכשיו באינטרנט. 4 חודשים זה ממש ממש מוקדם לשיניים אבל כן אפשרי, אבל אם אין סימנים אחרים של שיניים זה כנראה לא זה. אה… חיסונים זה מאוד מאוד הגיוני שזה קשור. גם לסרבנות אכילה וגם לשינה פחות טובה. איזה חיסונים אלה? כמה זמן התופעות לוואי שלהם?

לגבי הלילה - אני מבינה. התינוקת שלי נולדה קטנה (2.65) ובמשך השבועות הראשונים לא עלתה במשקל, אז גם לי היו פחדים מסביב לאוכל שלה ולמשקל. אחרי כמה חודשים כבר הסתדר והיא הגיעה למשקל תקין, אבל לקח זמן עד שנרגעתי מזה. נשמע לי מוגזם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. יש קבוצה בפייסבוק בשם דבלופי עם נשות מקצוע שעונות על שאלות. אולי תנסי להתחיל שם ולשאול? לא ברור לי מה רוצים ממך בטיפת חלב. אני ממש ממש מסכימה, להפוך פתאום לאמא זה הכי מפחיד בעולם, במיוחד שהם כל כך קטנים וחסרי אונים ולא יודעים לתקשר. אצלי אני מרגישה שעכשיו כשהיא יותר גדולה וחזקה ומתחילה לתקשר זה כבר הרבה יותר קל. נשמע לי שאת מתמודדת מדהים, אכפת לך ואת קשובה ורגישה לתינוקת שלך. אל תהיי קשה עם עצמך, אמא זו באמת העבודה הכי קשה בעולם. תקחי את הזמן להכיר את התינוקת שלך וגם תקחי בחשבון שהם משתנים כל הזמן ומה שקורה השבוע יכול להשתנות שבוע הבא. תמשיכי לבדוק את הנושא אבל חבל שתלחיצי ותייסרי את עצמך. את אמא נהדרת שעושה הכל בשביל הבת שלה.

לגבי חמותך, קודם כל הדור של האמהות שלנו זה דור אחר וגידלו תינוקות אחרת, ולא תמיד הם מתאימים את עצמם או מבינים אותנו. הם גם מרגישים מאוימים כאילו זה שאנחנו מגדלות תינוקות אחרת אומר שהם היו לא בסדר. ככה אמא שלי לפחות שאני מרגישה שהיא כזה מרגישה מאוימת ואז היא אומרת שאני רגישה מדי או מפנקת מדי את הילדה שלי וכאלה. יכול להיות שגם חמותך מרגישה שהיא נכשלת ולא מצליחה להרגיע את התינוקת ואז היא מוציאה את זה בדרך אחרת כאילו מאשימה את התינוקת, כשבעצם התחושה של הכישלון היא מול עצמה. אולי אפשר להגיד לה דברים כמו ״את מחזיקה אותה ממש יפה״ כאילו לתת לה מחמאות על דברים שהיא עושה טוב כדי לחזק את הביטחון שלה. אני לא בטוחה שזה המצב אבל זה פשוט מה שהרגשתי מול אמא שלי שהיא הרגישה חוסר ביטחון.

תקשיבי, המון תודה באמת, אמי חגמרי אנסה להרים לה ולראות אם יד לה יותר בטחון בהמשך איתה. כי נגיד אתמול (שישי) היי ו אצלה וגיסתי שהיא גם מדהימה , מסוג האנשים שתמיד מראים שמחה לסביבה, גם אצלה היא בוכה בטירוף אבל היא זרמה איתי שנשים מוזיקה שהילדה אוהבת ונעשה משחק שאני מעבירה אותה אליה והיא אלי... תוך כדי ריקוד... היה שיפור אבל כן התחילה לבכות בנק' זמן מסויימת.. מרגישה שהיא עושה מאמץ יותר לחמותי, חמותי מנסה להרגיע אותה בעגלה שבעיני לא שמים תינוק צורח בעגלה הוא צריך חום, בעגלה היא לא תתרגל אליה... כל מיני קטנות כאלה אבל באמת שאני מאמינה שבסוף יהיה הסדר, השאלה מה זה בסוף

וכן אני אפנה לתזונאית תינוקות אבל לא ברור לי איך. את כללית ? ביקשתי הפנייה מהרופאה, וניביתי היום להזמין תור האתר ורשות תזונאי (דיאטה) לא רשום תזונאית תינוקות וגם התורים רק לעוד חודש חודשיים התור היחיד לעוד יומיים זה בכפר ערבי... מפחדת כרגע להגיע לשם לא יודעת אם זה זה בכלל

אמי אבדוק בנוגע לקבוצה שציינת... גם לי לא ברור מצד אחד אומרים דעולה לאט אבל כל דבר קטן שלא נראה להם שולחים אותי לרופאה כאילו שהיא עובדת באותה גישה - היא לא. אם יש להם מה לומר למה הן בעצמן לא מטפלים?? מה הקטע של הטלפון השבור. תודה רבה על הפרגון, אני באמת נותנת את כל כולי, העלי עוזר כשיכול אבל אין מה לעשות גבר עוזר כשנוח לו כמה שלא אבקש.. הלילה ישנה כל הלילה אבל מה הקטע? שאכלה אתמול סה''כ 460 מ''ל ונארוחה האחרונה בכלל הייתה ב8 בערב 60 מייל, ולא 120, כאילו חצי ארוחה ואז כשנרדמה ישנה כלכך טוב עד הבוקר שלא היה לי לב להעיר אותה - היא גם הייתה עייפה כל היום, אני מרגישה שהחיסון ממש עייף אותה

אני מנמיכה את הטלויזיה וגם זה מדי ערב לא כל ערב ככה, לרוב פשוט שוכבת לצידה, משחקים איתה עד שמתעייפת פחות או יותר ואז מנסה להרדים אותע בחדר שלה בחדר כמעט חשוך ומאוורר תקרה, ושמה מוניטור מצלמה וכל פעם שמתעוררת מנסה 'שוב להרדים אותה

ובלילה כשאנחנו הולכים לישון- בעלי בחדר נפרד , אני מביאה את העריסה לחדר שלי