סיפור הלידה שלי 🥳 עבר חודש אבל מרגישה בשלה עכשיו לספר... אז אקדים בזה שבמהלך ההריון אמרו לי כל הזמן שהיא ניראית קצת גדולה... וכאחת שילדה 3 גדולים (זה לידה רביעית), ש2 האחרונים היו מעל 4 קילו, היה לי ברור שגם הפעם היא במשקל גדול ושאני רוצה לזרז את הלידה כי תמיד ילדתי בסוף בזירוז בשבוע 41+ הרופאה אמרה לי לעשות הערכת משקל בשבוע 37 ולפי זה יחליטו... לצערי מי שעשתה לי את הערכת משקל הייתה מתחילה והיא ממש הסתבכה וזה יצא גודל ממוצע, היה ברור לי שזה לא נכון כי תמיד הערכת משקל יצא גדול יותר וגם הרגשתי ענקית ממש. הרופאה אמרה לי לחכות שבועים ולעשות שוב. אחרי שבועים בשבוע 39 עשיתי שוב הערכת משקל, ויצא לי משקל 4390!!! טוב כמובן קיבלתי הפניה למיון לזירוז... שם עשו לי הערכת משקל נוספת וגם יצא אותי משקל! אח''כ המתנתי שעות על גבי שעות עד שמישהו הסתכל עלי בכלל, היה עומס מטורף כי זה היה ישר אחרי ראש השנה... ניסו לשכנע אותו ניתוח אבל לא רציתי כמובן, ואז אמרו לי לחזור הביתה ויקראו לי תוך שלושה ימים עד שיפנה חדר לזירוז. זה היה מורט עצבים כי אמרו לי שיכולים לקרוא לי בכל שעה כולל באמצע הלילה וכל הזמן הסתובבתי בעצבים בלי לדעת אם אני צריכה סידור לילדים ומה יהיה איתם אם זה באמצע הלילה... ביום חמישי בבוקר (לאחר שלושה ימים) התקשרו ואמרו לי לבוא.... צרחתי מהתרגשות ועפנו לבית חולים... לא יכולתי לסבול עוד רגע אחד עם ההריון הזה.. נכנסנו לחדר לידה, עשו לי מוניטור וראו מלא צירים צפופים אבל לא סדירים , זה כאב אבל לא מידי. נתנו לי ג'ל לזירוז (לא זוכרת איך קוראים לזה) בעלי הלך לקנות סיגריות, קפה וכו תוך דקה הזעקתי אותו שאני לא נושמת ושיבוא מהר. הצירים תוך דקה נהיו סדירים ןכואבים בטירוף... זה היה הזוי המהירות שהג'ל השפיע... היה אסור לי לרדת מהמיטה בשעה הראשונה כי רצו לנטר אותי..זה היה סיוט כי לא יכולתי לעזור לעצמי עם הצירים. אחרי שעה הפתיחה התקדמה בסנטימטר, בינתיים לא רציתי אפידורל..והלכתי להתקלח המים ממש עזרו... אח''כ החלטתי לעשות ג'קוזי שהיה שם בחדר.. והרגשתי הקלה מטורפת. עדיין כמובן כאבי תופת... עד שהרגשתי שאני לא עומדת בזה יותר וביקשתי אפידורל. בינתיים יצאתי מהאמבטיה וישבתי על כדור .. פתאום הרגשתי שהצירים עוד יותר מתחזקים והתחלתי לצרוח למה לא באים ומה קורה... מיד מילדת רצה לחדר ובאותו רגע ירדו לי המים בשטף מטורף. נכנסתי לזה היסטריה וצרחתי שאני יולדת.. הם ממש נבהלו ומיד השכיבו אותו והתחילו להתארגן ללידה ואז בדקו אותי וראו שאני רק פתיחה 4.5 😆 ואז בא המרדים ואמר לי לשבת..וניסה לעשות לי הרדמה...3 פעמים עד שהצליח. זה היה סיוט סיוט הכל תוך כדי צירים מטורפים...3 דקירות זה היה גהינום. בסוף הצליח.. ואז הרגשתי שאני עומדת להקיא ומרגישה לא טוב ובאמת עלה לי החום.. המילדת אמרה שזה תופעה שקורית ונתנו לי נוזלים ואחרי חצי שעה המדדים התאזנו ואז הרגשתי מושלם. לא הייתה מאושרת ממני... את כל התהליך התחלתי בשעה 11 בבוקר, בשעה 4 בערך קיבלתי אפידורל ועד שעה 23:00 הייתי בפתיחה מלאה... עד כאן הכל טוב ויפה הבעיה שהגברת לא ממש רצתה לצאת ונתקעה.. ניסינו כל מיני תנוחות עד כמה שיכולתי עם האפידורל, לחיצות וכלום. היא לא יוצאת.. בערך בשעה 12 התחלתי להרגיש צירים, המיילדת אמרה שמשהו נתקע עם האפידורל ושהיא קוראת למאדים תכלס הוא לא הגיע והתחלתי להרגיש צירים מטורפים (נתנו לי גם פיטוצין בסוף כדי לעזור לה לצאת) ולאט לאט נכנסתי להיסטריה שהמרדים לא מגיע ואני מרגישה הכל ....פחדתי ככ ללדת בלי אפידורל. לצערי הפחד התממש וההמילדת הכריחה אותי ללחוץ בטירוף כי אני יותר מידי זמן בפתיחה מלאה ואם היא לא יוצאת היא מעבירה אותי לחדר ניתוח... בכיתי שם מכאבים ומהיסטריה ופחד ויאוש... כאב לי ככ אמאל'ה בסוף בשעה 2 בלילה היא יצאה, לצערי עם חתך והיו צריכים לתפור אותי. כשהיא יצאה לא הרגשתי הקלה בצירים.. צרחתי להם שיעזרו לי ויוציאו ממני את השליה הרופאה אמרה שהשליה לא נפרדה וצריך לחכות... לא יכולתי להסתכל על הבייבי שלי היא לא עניינה אותי מרוב שכאב לי.. בסוף אחרי 10 דקות בערך ילדתי את השליה... ועדיין כאב לי בטירוף כנראה בכלל הקרעים.. ואז נתנו לי גז צחוק כי לא יכולתי לשאת את הכאבים. שאפתי בלי להפסיק ממש סיממתי את עצמי... מידי פעם נתנו לי לראות את התינוקת...אמרתי להם שהיא מכוערת 🤣 ואיזה באסה.. (הייתי מסוממת לגמרי מהגז ודיברתי שטויות) אמא שלי חיבקה את הבייבי ובעלי לא זז ממני עד שהוקל לי...אין עליו בעולם. אחרי שתפרו אותי הרגשתי סוף סוף טוב וביקשתי את התינוקת (זה היה יותר משעה אחרי שנולדה) ואז סוף סוף יכולתי לראות אותה ולהתאהב בה ולהסניף אותה...וכמובן להניק אותה. השמנטוזה הזאת לא הפסיקה לינוק משך יותר משעה!! וזה היה מדהים ומרגש. בשעה 5 הורידו אותי למחלקה כשאני מסוחררת מהלם, כאב, עייפות והתרגשות מטורפת גם יחד. אהה ושכחתי לומר, התינוקת שקלה 4350! הערכת משקל התבררה כמדויקת.... וחבל שלא ביקשתי זירוז בשבוע 38, היה חוסך ממני גם לסחוב שבועים קשים וגם הלידה הייתה אולי יותר קלה. אבל הכל מהשם כמובן. היא תינוקת מהממת אני מאוהבת בה קשות כמו שלא הייתי מאוהבת באף ילד... והילדים מאוהבים בה גם. הכל הכל הכל שווה את האושר הזה. בקרוב אצל כל הממתינות, מקווה שלא הפחדתי יותר מידי. בשורות טובות שיהיה לכל עם ישראל.

ואאאו כל כך קשה ומרגשש בשעה טובהה תגדלו אותה בנחתת אמן🫶🫶🫶

הרגת עם השמנטוזה😂 תודה ששיתפת

שמנטוזה זה פיפי 😂

וואו כל הכבוד לך גיבורה