לא שאלה או משהו אלא סתם פריקה,אני דיי צעירה רק בת 21 הריון ראשון והראשונה מכל החברות שבכלל חושבות על הריון כמשהו חיובי למרות הגיל והקשיים שבדרך,אין לי כלכך עם מי לדבר על כל העניין של ההריון ורוב הדברים אני לומדת רק מסיפורים של אמהות ובעיקר אינטרנט על כל מה שעובר על אישה בהריון ואחריו,תמיד מתארים את ההריון כמשהו יפה ופשוט שבהתחלה טיפה קשה אבל מהר מאוד מתרגלים,אבל מאז שאני בפורטי למדתי יותר דברים מכל מקום אחר ואני אשכרה מבינה סוף סוף שלא כל לידה היא חווייתית בצורה טובה ולא הכל ממש חלק וקל ולא רק בתחילת ההריון אלא גם אח"כ,ובהתחלה זה ממש הלחיץ אותי והכניס אותי לדיכאון כי חשבתי אולי אני לא מוכנה לזה כמו שחשבתי תמיד שאהיה,אבל יש פה נשים שמשתפות ועונות על שאלות והכל וזה כלכך מרגיע אותי לשמוע את כל האמת והכאב והעזרה שאתן נותנות אז תודה רבה לכן מלכות לכל אחת ואחת מכן💕

ואו מחזקתתתת! כל כך נכון. לא תמיד שומעים את זה בחוץ וזה ככ חשוב!

כן הלוואי היו אומרים לנו את האמת ישר מאשר לנסות לייפייף את זה וסתם להרוס לנו את כל החוויה והמוכנות,את מוכנה למשהו אחד כי זה מה שלימדו אותך כשבפועל זאת לא המציאות והטעת את עצמך כל הזמן הזה ואז את סתם מקשה עם עצמך שאת לא בסדר.

בדיוק! אני התאשפזתי עם דיכאון אחרי לידה, לא הכול ורוד ונחמד. אחריות כבדה, את צריכה לספק את הצרכים שלו ולוותר על שלך, לעבוד, להיות שם בשביל הבעל, פתאום אין לך זמן לעצמך מישהו תלוי בך 24/7 ולפעמים את נחנקת- את אמא אבל יש לך עוד דברים לעשות ולהגשים את עצמך! ויש הרבה שלבים שאת לומדת ושיניים ומחלות ונפילות ובכי אבל יש גם טוב ואושר ואת רואה אותו גדל ומתפתח ומגיב לך ונוגע בך עם חיוך אמיתי ואת נמסה. פתאום העייפות והתסכול נעלמים, קסם. מה גם שהסביבה תמיד תמיד תבקר אותך לחומרה, תעשי ככה וככה ואל תשלחי לגן מוקדם ולא יחשבו על איך את מרגישה. אמא זה משרה מלאה לכל דבר, ותחשבי שהילד איתך לכל החיים. בהתחלה קיבלתי סטירה כשהוא נולד- במיוחד בלילות, חשבתי לקפוץ מהחלון כי לא הייתי יכולה לשאת את הקושי וכבר איבדתי את עצמי והנפש עייפה מההתרוצצויות. עם הזמן התחושה חלפה זאת בחירה לגמרי שלך! לוחצים עליי להביא עוד ילדים ולמדתי להגיד לאנשים לא ולעמוד על שלי. בקיצור סמכי על עצמך זאת מתנה האמהות תלמד אותך הרבה, פתאום תקבלי הרבה כלים ובגרות כזאת ויצירתיות.