בחיים לא פחדתי כמו שאני פוחדת עכשיו. אני מרגישה שאני לא יכולה להרגיש בטוח בבית שלי, עם התינוק שלי. שאין לי איך להגן עליו. איך אנחנו אמורים לחיות לצד הערבים ביום שאחרי? אין לי אמונה באף אחד מהם. אני יודעת שהם שונאים אותנו יותר מהכל. איך אגדל פה את ילדיי?

אני איתך אני פשוט בפחד משתק. אני אפילו לא דואגת ליום שאחרי. הלוואי ונהיה ביום שאחרי. אני בחרדות מעכשיוווו . ממה שהולך לקרות. מהחוסר וודאות הזה. מהרגשת חוסר ההגנה. שאין מי שיגן עלינו. שיש פה מלא מחבלים גם מבפנים. אני משותקת מפחד. וצריכה להמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה, בשביל הילדים.