חייבת לדעת אם זה נורמאלי או שרק לי זה ככה.. נכנסתי לשליש האחרון להריון, ומתחילות לי מחשבות על הנושא שאני אלד וכולם ירצו להרים את התינוק.. או שייקחו לי אותו כל פעם, זה נשמע קצת דפוק לומר את זה.. אבל כלכך לא בא לי.. בא לי שהוא יהיה אצלי יותר ושלא ייגעו בו יותר מידי.. מצליחות להבין אותי חח?

הייתי כמוך והכנתי את בעלי לזה בפועל שמחתי שכולם אוהבים את הילד שלי וכשאני צריכה רגע לעצמי יש מי שיירים ויתן יחס .... אל תילחצי מותר לך וכולם יעשו מה שתחליטי

בוללל הייתי כמוך בהריון וכל פעם שחשבתי שמישהו ייגע בו זה עשה לי ממש רע גם אחרי הלידה התחרפנתי בלב שנגעו בו אבל זה נרגע קצת אחרי איזה חודש.. והתחלתי לשחרר כי אין לי כןח לריב עם המשפחה של בעלי

אני עד היום ככה משגע אותי שמתלהבים ממנו וכל היום על הידיים( רק מהמשפחה של בעלי) אבל אני מנסה לחשוב בהיגיון ולהבין שזה מכוונה טובה וגם הם לא רואים אותו הרבה אז להעביר את הכמה שעות האלה והוא חוזר אלי🥶

מבינה מאוד, אני הייתי מאוד קנאית לרעיון הזה של הילד יהיה רק איתי אבל בפועל כשילדתי היה לי קשה ,וכשההורים שלנו או בעלי לקחו, זה היה מבורך מבחינתי

.

איזה כיף לשמוע שעוד חושבות ככה..אני עכשיו בהריון ראשון עם מחשבות דומות, אין לדעת מה יהיה בסוף🫣

ווואי ממש מרגיע לדעת שזה לא "שיגעון" רק שלי.. אני פשוט רואה את האחיינים של בעלי, שכל היום מרימים ומנשקים אותם, מצד אחד זה כיף שאוהבים את הילד, אבל מצד שני אני עוד לא ילדתי אפילו וממש מרגישה שקנאית לתינוק שלי