חייבת לפרוק בבקשה בלי לשפוט אותי כי זה גם ככה קשה. בגלל המצב בן השבע ובת החמש בבית מהחגים ואני בהריון בחודש שלישי אין לי פשוט כוחות יותר להיות איתם בבית אני לא יוצאת מהבית כי מפחדת יצאתי איתם כמה פעמיים מתחת לבניין ועלינו אחרי כמה שעות שישחקו קצת בעלי מנסה לעבוד ולא מצליח אז נוסע להביא דברים לחיילים כמה פעמים נסענו איתו אבל הוא מפחד שנבוא איתו שוב כי הוא מפחד שנתפוס אזעקה ואני והילדים נהייה בחרדה. אין לי עזרה מאף אחד מהמפשחות אני פשוט משתגעת כבר בבית איתם לא מסוגלת לשמוע או לראות אותם. באמת שהם ילדים טובים ואני אוהבת אותם המון אבל פשוט קשה לי להיות איתם בבית ועוד הריון בסיכון בעלי מנסה כמה שיותר לעזור לי בבית ולהיות איתם גם שאוכל לנוח אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות יותר בבית אני רגילה כל שבת לנוסע עם הילדים ובעלי לרמת הגולן לטייל ושוב בגלל המצב מסוכן לא לוקחים סיכון בעלי אפילו לא מוכן לצאת בשבת מהבית בגלל החשש שיקרה משהו ובקיצור אין לי כוחות יותר ואני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון פשוט. ושוב הילדים הם ממש מדהימים ולא אשמים בכלום אני פשוט עייפה מהכל כבר.

את הכי לא אשמה וזה באמת קשה.. אין לך מישהו שיכול לעזור? אחות? אמא? חמותך? אפילו ליום-יומיים

חמותי לא מוכנה לשמור על הילדים אמרה שהיא גידלה שישה ילדים ולא חייבת לאף אחד כלום ביקשתי מגיסים שלי הם עסוקים בתחת של עצמם והמשפחה שלי גרה בדרום לא יכולים כרגע לבוא לצפון לעזור

איזה גישה לחמותך חחחח הייתי מנסה שוב עם הגיסים ממש להסביר את המצב ולבקש שיעזרו לך פעם בשבוע רק בזמן המלחמה בשביל השפיות שלך.. בכל אופן תזכרי שזאת תקופה שתעבור תעשי דברים קטנים שעושים לך טוב, אם זה מוזיקה שאת אוהבת, אם זה תכשירי טיפוח מסכות, סדרה שאת אוהבת אחרי שהם הולכים לישון, תדליקי לך נירות ריחנים… ואפילו תצאי להליכה קטנה תשמעי פודקסט רבע שעה. כל דבר שהוא קצת לעצמך. חיבוק❤️

אולי בייביסיטר בתשלום?