מה אתן חושבות על הסיפור הבא - בעלי המתוק במילואים. הבן שלי חגג אתמול יומולדת 4, ושואל אותי כבר תקופה ארוכה מתי עושים לו חגיגה. כמובן שהייתי רוצה לחכות לבעלי, אבל הוא לא מפסיק לשאול מתי חוגגים. בעלי אמר לי יאללה, תעשי לו משהו ונחגוג שוב כשאחזור. אני כרגע שוהה אצל ההורים שלי, ואמא של בעלי גרה באותו יישוב. קבעתי לעשות מסיבה לבן שלי השבוע ברביעי, ושאלתי את חמתי אם מסתדר לה להגיע באותו יום. היא ענתה לי - זה יהיה נחמד לבן שלך, אבל אני לא רוצה לחגוג לפני שהבן שלי חוזר מהמילואים. תעשו משהו בלעדי ורק עם המשפחה שלך. מה אתן חושבות על התגובה שלה? ממש התעצבנתי. סתם גרמה לי לתחושה רעה.

מבינה אותה לגמרייי הבן שלה במילואים גם ככה היא דואגת וזה נישמע רעיון מעולה לחגוג עם המשפחה שלך וכשהוא יחזוא לחגוג עם המשפחה שלו

פצצה חסכה לך תעשי רק עם המשפחה שלך

היא בטח דואגת תביני אותה כאמא לאמא

תעשו משהו מצומצם אצלכם רק המשפחה שלך, בלונים עוגה ואיזו מתנה או שתיים וכשיחזור השקט והבנזוג תחגגו כמו שצריך בכיף. קשה לחגוג כשהבן שלך בשטח ואתה דואג לו. תביני גם אותה.

מבינה אותך . אבל מבינה גם אותה תגידי לה שזה סתם להרגשה של הילד ושאתם תעשו מסיבה אמיתית שיחזור

בנות תודה על התגובות. אתן צריכות להבין את הדינמיקה שלנו. אני ובעלי מגיעים מאותו יישוב, גרים מרחק הליכה אחד מהשני. המשפחות שלנו חברים ביניהם. זאת ממש אמירה מצידה פשוט לא לבוא לחגיגה שאעשה. הסברתי לה שברור שקשה לי ממש לחגוג בלי בעלי. אבל הילד לא מפסיק לשאול מתי החגיגה. זה כולה חגיגה קטנה, למה צריכים להיות דרמתיים.. לא מבינה אותה בכלל. פשוט גורמת לי להרגיש רע. חוץ מזה שזה יבאס את הבן שלי שהיא לא תהיה

מבינה אותה אבל עם זה חושב לילד הייתי אומרת לבעל ולדבר איתה ולבקש מימנה שתלך כי זה גם טוב בשבילה וגם בשבילו וגם לילד

זה יעשה לכולם טוב רגע הפסקה מהמצב