מניקה בלעדית תינוק בן שבועיים וחצי. מאז תחילת המצב הבטחוני אני ממש אוספת את עצמי בידיים, משדרת רוגע גם לו וגם לגדול. ביומיים האחרונים קצת קורסת כי מתחילים לדבר על כניסה קרקעית ובעלי במילואים ביחידה לוחמת ואני מודאגת שיכניסו אותם לעזה. מתפקדת על 3 שעות שינה ביום, בקושי אוכלת וגם אם אוכלת לא מאוזן אלא יותר אכילה מסטרס (שטויות), בקושי שותה… אין לי סבלנות להנקה אני מוצאת את עצמי נאבקת ומרגישה כאבים בפטמה כשאני מניקה אף על פי שהחיבור טוב וחושבת שאולי זה נפשי יותר כי אני מאוד מתמקדת בתחושה שבא לי לקום ולחזור לחדשות במקום להתרכז בהנקה. אני מאוד רוצה להמשיך להניק, חשוב לי נורא וכרגע אני לא משלבת בקבוק/שאיבות. תנו לי בבקשה טיפים איך לא לדפוק לעצמי את ההנקה בקצב הזה… אני מנסה להרגע אבל משהו נדפק ביומיים האחרונים עכשיו התינוק ישן אוכל כרגיל יציאות תקינות (גם התחלתי להביא יותר מוצץ להרגע כי אין לי סבלנות לידיים כמו מלפני יומיים) מרגישה חרא עם עצמי.

ווי זה כל-כך קשה לענות על שאלה כזו, ליבי איתך הלחץ והדאגה לא עוזרים להנקה בכלל וכל מה שאת מתארת טבעי אבל לא טוב לך ולבייבי, אני מקווה שנשים יענו לך תשובות מועילות יותר אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק גדול

ממליצה על דיקור סיני

הנקה זה המון רגשיייי לדעתי וזה ממש הגיוני שאת חווה את זה!!