אני לא אני. אני לא מתפקדת. חודש אחרי לידה, וגם בן 3 ובן שנתיים בבית. אני לא אמא ואני בכלל לא בנאדם כרגע. אני מפנימה שהעולם לא יחזור להיות מה שהיה הפחדים שיש בי כרגע זה לא חרדות אני לא צריכה תמיכה רגשית ולא כלום, אני בהפנמה מוחלטת שאני בחוסר אונים לשמור על המשפחה שלי... משפחות הלכו לישון ופשוט התעללו בהן.. מילא הרג מייילאא רצחחחח המונייי השם ירחםםםם עלינווו אבללל עריפת ראשים?? כריתת ידיים?? אני לא מתפקדת אני לא אניי אני פוחדת ממה שיהיה הלאה מאיזו אמא אהיה בהמשך אמא שאוסרת אני לעולם לא אהיה רגועה יותר אם חשבתי שלהיות הורה זה דאגות להיות הורה לאחר המלחמה הזו זה אחריות כבדה שאין כמותה.. אני המומה אני עדיין לא מעכלת אני כאובה אני עצובה כמו כולנו אני לא מצפה לתמיכה כולנו מרוסקים

שלא ישמע מהפוסט ״מילא רצח״ כן?? אני מתכוונת שאני כבר לא יודעת לאיזה גרוע אפשר לצפות..לא משהו שחשבתי שיכול לקרות הלם חלום בלהות

מבינה אותך לגמרי הזוועות לא נתפסות בראש בכלל, כאילו קיבלנו הצצה לגיהנום ומי שהיה שם אשכרה עבר בגהינום. לצערנו הרוב שהיו במסיבה הם מעל גיל 18 אז הם לא באמת שואלים את ההורים לאן ללכת... אבל כן לגמרי מבינה את הפחד הזה כל ערב אני נתקפת בפחד מחדש טילים זה צ'יפס לעומת המחבלים המעופפים האלה ואין לי יותר אמון במדינה ובממשלה. אף אחד לא שמר על האזרחים בזמן אמת.

וואווו ממש ככה אתמול שמעתי מתנדב זק"א .. התרסקתי לחלוטין נשאר לנו רק להאמין בבורא עולם ולהתפלל לניסים.

הם לא בני אדם ובטח לא חיות כי אפילו חיות לא מתנהגות ככה(יש להן רגש) הם הדבר הכי גרוע שיש והם לא צריכים להתקיים לא מגיע לאנשים כאלה לחיות נקודה צריך למחוק אותם מעל פני האדמה. לכולנו יש מחשבות לאיזה עולם הבאנו את הגוזלים שלנו לאחר השואה שהייתה כאן בשבת האחרונה. אי אפשר לחזור לשמוח וזה כנראה יקח הרבה מאוד זמן.