ממש ממש קשה לנו עם הילד שלנו.. הוא בן שנתיים וקצת ובחודשיים האחרונים בערך הוא פשוט בלתיייי הוא לא שם עלינו עד שלא חוטף צעקה סיטואציות: 1.צריך לצאת לקחת אותי לרכבת ( כל בוקר) הוא מתחיל לתפוס צעצועים וכשאומרים לו שאבא והוא יקחו את אמא לרכבת ואחכ יחזרו וישחקו, הוא ממשיך בשלו. 2.צריך להכנס למעלית, הוא נעמד מבחוץ וכאילו עושה לנו ביי ביי תלכו אני פה ( על בסיס כמעט קבוע) 3.כל כניסה ויציאה מהרכב מבקש לשבת מקדימה ולשחק בהגה ( שלפעמים זה מתאים ולפעמים ממש לא) וכשמסבירים לו שעכשיו לא ויוכל לקבל בדרך חזרה, הוא מתחיל בבכי ולשגע אותנו שרוצה עכשיו וזהו 4. אכל כבר 3 חמשושים קטנים ועדיין מתעקש על עוד, אנחנו לא מסכימים והוא לא יורד מאיתנו ולא משחרר. אחכ תופס חטיף , מציעים לו משהו לאכול ( כל מיני אופציות) גם דברים יותר טעימים כמו פירות. אבל לא, הוא רוצה רק את החמשוש הזה/ חטיף. 5.אחרי מקלחת בקבוע הוא התחיל להגיד פיפייי קקי, ואז כששמים על האסלה הוא לא עושה כלום וצוחק שאין לו. ( משהו כמו שבועיים נמשך) והכי מעצבן שחמותי אומרת שהוא ממש מלאך אצלה ומתנהג יפה כנל אצל ההורים שלי ( גם כשנשאר שם לסופשים ארוכים) ואותנו הוא פשוט מביא לקצה. וגם כשאנחנו באים לקחת אותו הוא אשכרה לא רוצה ללכת ועושה " אמא אבא לא" שזה מעליב בפני עצמו כן.. חייבת לציין שתמיד אנחנו מתחילים בטוב, מנסים בדרך משחק עד שמגיע למצב שהוא פשוט או מתעלם או ממשיך בשלו ואז זה מגיע לצעקות. אני מותשת מהמצב הזה , ממש מבאס אותי ואני גם בתחילת היריון😭

זו תקופה שהוא בודק את הגבולות. הגיוני שיעשה את זה מולכם. חבל שתעלבו ממנו כי הוא עדיין מאוד קטן והמוח שלו מתפתח. הוא לומד את העולם ולומד איך מתנהגים. זו תקופה שהם מגלים את העצמאות שלהם ואת הרצונות שלהם. ממליצה להתייעץ עם מדריכת הורים שתעשה לכם סדר בראש, מאמינה שאם תדעו שזה מאוד טבעי ותקין ההתנהגות שלו, זה כבר מאוד יקל. בכל אופן עוד מעט זה יעבור ואז הם נהיים חמודים (או ככה שמעתי, הבת שלי בת שנה וחצי וכבר התחילה לכעוס עליי 😅)

אני מבינה מה אתן אומרות אבל הרי אי אפשר לאפשר לו כל הזמן מה שהוא רוצה וכשהוא לא מקבל הוא פשוט בוכה בטירוף וממשיך להתעקש יש רגעים שאנחנו מצליחים להכיל ויש רגעים שאני עומדת לאחר לעבודה וזה לא סבבה ולא מתאים, ויש רגעים שהוא יושב איתי ואנחנו מציירים יפה ואז הוא לוקח את הטוש ומאיים לצייר על הקיר, אומרים לא, אומרים שמציירים רק על הדף ואז בום, הילד דפק קשקוש על הקיר. אפשר להגיד טוב שטויות אפשר לנקות, אבל קודם כל זה קשה לנקות את זה ודבר שני זה משהו שקורה כל הזמן, אם לא קיר אז שולחן , אם לא שולחן אז ריצפה הדבר היחידי שזה מעודד זה טושים שיורדים מהר במים. אבל זה ממש לא כיף לנו ולא מצליחים להתמודד עם זה

אז היום נגיש הוא בכה ממש מהרגע שיצאנו מהבית עד הרגע שהתיישב באוטו בכוח עי בעלי כי סירב להכנס אליו וגם אני בכיתי כי זה ממש כואב לי שאנחנו צריכים בסוף להגיע לזה בכלל

זה נשמע מאוד מאוד תקין ולמען האמת אפילו עדין. יש ילדים שעוברים את המשבר הזה בצורה קשה הרבה יותר. המון המון סבלנות. זו תקופה שעוברת

ברור שמציעה, גם רשמתי הוא פשוט שם קצוץ וממשיך לחייך וכאילו לאיים שהוא הולך לצייר או שעושה את זה מהר מהר