לא יודעת כבר מה לעשות. אני בהריון ראשון, בעלי במילואים בדרום משבת והתחתנו לפני ארבעה חודשים. נסעתי להורים שלי במוצאש וכל כך קשה לי לא להיות בבית שלי! אני כל היום בוכה מהלחץ והחרדה שחס וחלילה משהו יקרה לו שם ומסתגרת בחדר. מצד אחד צריכה את השקט שלי בבית שלי אבל מצד שני אין לי ממד בבית ואני לא יודעת אם להיות לבד וללכת לישון לבד יכניס אותי ליותר חרדות. כל מה שאני יודעת זה שבאלי הביתה ושיפסיקו לבדוק מה איתי ואם אכלתי ולמה אני לא מדברת ולמה אני מחייכת וזהווווו

ולמה אני לא* מחייכת

אז פשוט תגידי להם שיפסיקו עם זה פשוט מאוד שאת לא מעוניינת

אני כל כך מסכימה ומזדהה איתך. בעלי עובד באבטחה מסביב לשעון . בעיקר בלילות וישן בבקרים. אני לא רוצה לישון לבד אז הלכתי להורים שלי לכמה ימים והם מדהימים ויש לי תנאים של בית מלון ממש ארוחות מסביב לשעון ואפילו קצת עזרה עם הילדה לפעצים ומצד שני כבר בא לי בית. הקטנה שלי בת שנתיים ואני בהיריון חודש שישי ונקרעת בין הפחד לישון לבד לצורך להיות קצת בין ה4 קירות שלי.

עם כל העצבים והרצון לפרטיות לא כדאי להיות לבד בבית ריק בתקופה הזאת של ההריון

אין כמו בבית אבל זה לא מצב רגיל, לנו אין ממד ולהורים שלי יש אז אנחנו ישנים אצלם, נסי במהלך היום למצוא שגרה צאי מהחדר, דברי עם אנשים, להתאורר עוזר